קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו במלחמה, ולמלחמה צריך הרבה כסף, ואני מבין שאנחנו צריכים הרבה כסף, וכשצריכים כסף, צריכים לחפש ולהשיג את הכסף. אבל למה את הכול צריך לשאת האזרח העובד? ואני לא רואה שהממשלה אפילו מתאמצת למצוא את הכסף. אני אנסה לעזור לכם קצת איך להביא 10 מיליארד שקל. ואני אומר לך, לפני שאני אתחיל לומר איך להביא 10 מיליארד שקל, אני אגיד לך, היושב-ראש, אני הייתי במשרד האוצר כשאביגדור ליברמן היה שר האוצר, אני הייתי שר נוסף במשרד האוצר. קיבלנו את המשק, את הכלכלה, את התקציב ואת המצב הכלכלי עם 142 מיליארד שקל גירעון, כי היינו אחרי קורונה, בעצם תוך כדי קורונה; היינו שנה וחצי במשרד – יצאנו מהמשרד עם יתרות של 1.2 מיליארד שקל. הנענו את המשק, הבאנו מנועי צמיחה לתוך התקציב, החזרו את האנשים לעבודה. בשנה וחצי הצלחנו לא רק לסגור את הגירעון אלא להשאיר עודף. בשנה וחצי.
ואני אגיד לכם עכשיו, כספים קואליציוניים – כשהאזרח משלם קרוב ל-10 מיליארד שקל עכשיו, וזה מה שיעלה לאזרח לשלם בשנה, ניקח את הכספים הקואליציוניים, 5.4 מיליארד שקל, ונוריד אותם – נשארים 4.6 מיליארד שקל. ניקח את המשרדים המיותרים, ואם אני אעשה מבחן לשרים עצמם, לא ידעו כמה שרים יש ומה כל שר עושה, כי יש כל כך הרבה משרדים מיותרים עכשיו, יש כל כך הרבה שרים שלא עושים כלום, כי אין להם מה לעשות; יש לו תואר של שר, יש לו לשכה, יש לו עוזרים, יש לו מאבטחים ואוטו, אבל הוא לא יודע מה הוא עושה. ואם נסגור את המשרדים המיותרים – אנחנו עומדים היום על 37 חברי ממשלה, 33 שרים וארבעה סגני שרים, כאשר שר האוצר בעצמו אמר: אני אסגור חמישה משרדים כשאני אביא את התקציב, אבל ראינו שהוא לא סגר חמישה משרדים. להפך, הוא הוסיף עוד משרד, עוד שר, עוד סגן שר. במקום לצמצם – הגדיל. בוא נגיד, בחישוב גס, אם נוריד את המשרדים המיותרים – ויש הרבה משרדים מיותרים וסגני שרים מיותרים שלא עושים כלום – נדבר על 1 מיליארד שקל, וכבר הגענו – – –
לא לא, אני הולך על חישוב מינימלי.
מינימלי. אני כבר הגעתי ל-6.4 מיליארד שקל לחסוך, שהציבור לא ישלם את זה, ואם הייתי משאיר את המס על הסוכר, על החד-פעמי – כי אנחנו מובילים בעולם בקטיעת גפיים כתוצאה ממחלת סוכרת, וזה עולה מיליארדים לקופת המדינה לטפל בכל האנשים – אם היינו משאירים את המיסים האלה, את הצו הזה – כי המשקאות לא ירדו במחיר; החד-פעמי נשאר אותו מחיר – – –
נשאר אותו מחיר, אפילו עלה, אבל ביטלנו את המיסים – הפסדנו 1.5 מיליארד שקל מהמהלך הזה. אם נוסיף את הכסף הזה לקואליציוני, למשרדים המיותרים, לכמה כבר אנחנו מגיעים?
לא, אנחנו עוד לא הגענו לעשרה. 7.5 מיליארד, אנחנו ב-7.5 מיליארד שקל חיסכון לציבור, שצריך לשלם 9.4 מיליארד שקל בתקציב הזה. היינו הולכים לקרן ניקיון. כשבדקנו אחוזי ביצוע בקרן הניקיון, כמה מצאנו?
מתוך כמה? מתוך קרוב ל-3 מיליארד שקל שיש להם בקופה. אם היינו לוקחים את ה-3 מיליארד שקל, אנחנו היינו בעודף, ולא היינו צריכים להטיל את כל הקושי על כל אזרח ואזרח במדינת ישראל, כי אנחנו מדברים על כסף שנמצא, שהממשלה יכלה לעשות עם זה ולא לפגוע באף אזרח.
אנחנו מתחילים בפנסיונרים. אנחנו פוגעים בכל פנסיונר בשנת 2025 לפחות ב-450 שקל בחודש, אותו פנסיונר, שעבד כל החיים, הכניס את הכסף שלו לקופה, והוא אמור לקבל אותה. הרי מי שחוקק את החוק ל-67% פטור היה הכנסת, ולא לפני הרבה זמן, והיא אמרה שזה ייכנס ב-1 בינואר 2005. באה הממשלה, מקפיאה את זה על 52%, ורוצה לעשות את זה לצמיתות. הגיע השר, שהיה אז יושב-ראש ועדת הרווחה, שר התיירות, והביא מתווה חדש – שבעוד ארבע שנים נהיה עם 67% פטור. אבל הכנסת חוקקה את החוק הזה, ואנחנו הולכים לפגוע ב-140,000 שזקוקים לכל שקל. ולמה הם זקוקים לכל שקל? כי עליית המחירים שתהיה במדינת ישראל ב-2025 – זה פשוט טירוף: המים יעלו, החשמל יעלה, הארנונה תעלה, ואם אני אשאל אתכם בכמה יעלה החשמל – ב-3.8%.
היושב-ראש, אתה בא ממפלגה חברתית, ואני בטוח שאתה צריך לדאוג לבוחרים שלך, לאזרחי מדינת ישראל. כולנו צריכים לדאוג לכל אזרחי מדינת ישראל, אבל אתה צריך לדאוג גם לסקטור שלך, לבוחרים שלך, לאנשים שהביאו אותנו לכאן. אנחנו מעלים להם את החשמל עכשיו ב-3.8% ואת המים ב-3.4% ואת הארנונה ב-5.3%, ואני עוד לא מדבר על המע"מ, כי ברגע שאני מעלה את המע"מ רק ב-1% – חבר הכנסת מיקי לוי, כשאתה מעלה את המע"מ ב-1%, אל תחשוב שזה עולה רק ב-1%, המחיר.
המחיר עולה לפחות ב-2%, 3%. כשהמע"מ עלה ב-1%, הכול יעלה לא רק ב-1% – יעלה ב-2%, ב-3%. אז תראו, כל משפחה תצטרך לשלם יותר. אם ב-2024 שילמו קרוב ל-2,000 שקל על סל המצרכים למשפחה, על מה שצריכה משפחה, ב-2025 יעלה עוד יותר.
הציבור לא יכול לעמוד בזה. אנחנו היום מדברים על שני מיליון עניים במדינת ישראל. אחרי כל הצעדים שנעשה ותעשה הממשלה הזאת, אנחנו לא נדבר על שני מיליון. אם לא נכפיל את זה, לפחות שלושה מיליון עניים יהיו במדינת ישראל, ויצטרכו לבחור בין לאכול ארוחת ערב ללקנות תרופה, ואני לא רוצה להגיד לבחור בין ללכת להצגה ללקנות תרופה.
לאכול ארוחת ערב או לקנות תרופה.
ואני רוצה באמת לפנות לקואליציה – – –
אני מסיים, משפט אחרון. אני רוצה לפנות לקואליציה: לא כל מה שמביאה הממשלה – יש חברי כנסת כאן, אתם לא חותמת גומי להצביע בעד בלי שתבינו על מה מדובר, ואנחנו פוגעים חזק מאוד באזרחי מדינת ישראל, לכן אסור לנו לתת להם להעביר כאן בחוקים את כל מה שהם רוצים. תודה רבה.
866 מילים של חמד עמאר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.