קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת, קיוויתי שהשכל הישר וההיגיון ינצחו במקרה הזה, ושההצעה הבזויה הזו לא תובא לדיון היום – כבוד היושב-ראש, סליחה, מפריעים.
כבוד היושב-ראש, כנראה שאנשים איבדו את הבושה. אחרת אי-אפשר להסביר איך מביאים הצעה להעביר סמכות ממשרד האוצר למשרד לביטחון פנים – סמכויות של יחידת אכיפה במקרקעין. בדרך כלל בכל ממשלה, בכל ארגון, מעבירים סמכויות מאדם שנכשל, שלא מילא את התפקיד. במקרה הזה – נגד כל היגיון. לכל הדעות השר הזה נכשל בשנה וחצי האחרונות כישלון טוטלי בדברים שהוא ממונה עליהם באופן ישיר. בכל מה שקשור לביטחון האישי, להרגלי פשיעה בחברה הערבית, הוא נכשל, הוא לא הצליח להתמודד. הוא לא הצליח להתמודד עם ארגוני הפשיעה, והחברה הערבית ממשיכה לדמם. ובאים מהממשלה הבזויה להעביר סמכות אכיפה לשר הזה. על איזה בסיס?
והסמכות שהם מדברים עליה היא ביחידה לאכיפה, שהיא חלק מחוק התכנון והבנייה. חוק התכנון והבנייה נחקק בשנת 1965. והסמכות היא מתוך החוק הזה – לגבי הנגב, לגבי הריסות בנגב. כל הכפרים הלא-מוכרים בנגב שהורסים בהם יום-יום נמצאו לפני חוק התכנון והבנייה משנת 1965. ולכן החוק הזה שחוקק, שבסמכות הזו היום השר בן גביר רוצה להשתמש ולהרוס בנגב – אני חושב שאין מקום. המקום בנגב – במקום הריסות, במקום לדבר עם אנשים בבולדוזרים, צריך לדבר עם אנשים בשפה של תכנון. להכיר בכפרים הלא-מוכרים ולתכנן אותם.
החוק הזה, ההעברה הזו של הסמכות, באה גם בעיתוי ועם ריח מסריח כעסקה – –
235 מילים של יוסף עטאונה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.