קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני תמיד נוהגת לומר כשאני מתראיינת בתקשורת זרה או כשאני נפגשת עם חברי פרלמנט זרים או כשאני בנסיעות במדינות אחרות, שכשאני יוצאת משדה התעופה אני מייצגת קודם כול את מדינת ישראל. ובחלק מהמקומות זה לא באמת מעניין אותם אם אני אופוזיציה או קואליציה, מבחינתם אני נבחרת ציבור במדינת ישראל. אני משתדלת מאוד לייצג את המדינה נאמנה, וברור שכולנו רוצים בטובתה של מדינת ישראל וכולנו רוצים שבעולם יתייחסו אלינו באהדה ובחיבוק חם אחרי כל מה שעברנו ב-7 באוקטובר.
יחד עם זאת, הלב שלי הערב הזה נחמץ מאוד, כי אפילו שלא צפיתי בנאום – ישבתי פה בהצבעות וראיתי את הקואליציה, ככה, מאוד נרגשים – לא יכולתי שלא לחשוב ברגעים האלה על 120 המשפחות, שישבו בבית, וכנראה צפו בזה וחיכו בשקיקה שאולי יבשרו להם איזושהי בשורה. אני מניחה שהם כססו ציפורניים ואמרו: אולי בכל זאת ראש הממשלה ידבר על עסקה, הוא ידבר על השבת החטופים הביתה. וזה לא קרה. ואני יכולה רק לתאר לעצמי – כי אף אחד מאיתנו לא באמת יכול להרגיש את מה שהם מרגישים – מה הם חווים עכשיו ברגעים האלה ממש, את האכזבה החוזרת, כי הם כבר חוו את האכזבה הזאת כל כך הרבה פעמים כשהיו עסקאות על השולחן ונפלו, ובכל יום ויום בעשרת החודשים האחרונים שבו האהובים שלהם לא חוזרים הביתה.
וחשבתי גם על שתי המשפחות של החטופים שהתווספו למעגל השכול השבוע, על המשפחה של יגב בוכשטב ועל המשפחה של אלכס דנציג, שהבשורה כבר הגיעה אליהם והם סוג של יושבים שבעה, ומה הם עברו ברגעים האלה, וחשבתי על המשפחה של מיה גורן, שקיבלה כבר את הבשורה היום, והכול, ככה, מתערב באחד בשני, ואלה לא רגעים קלים למשפחות החטופים, ואני רוצה מכאן לחזק אותם ולחבק אותם. אנחנו יודעים שכל מה שהם רוצים, כל מה שהם רוצים, זה שראש הממשלה יבוא ויגיד: זה קורה, אנחנו מחזירים אותם, אנחנו מביאים אותם, זה הדבר הנכון, הצודק, המוסרי לעשות. המחיר יהיה קשה אבל נצטרך לשלם אותו. ואני מקווה שראש הממשלה יפעל, ולמרות שהוא לא עשה את זה בנאום שלו, יביא עסקה להשבת החטופים. תודה.
331 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.