קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת, אני אדבר על משהו אחר לגמרי, כי ראיתי ששר התרבות והספורט לשעבר חילי טרופר נכנס, ויוליה מלינובסקי נמצאת פה, וולדי נמצא פה. עכשיו אחבר את הכול. למה חשוב שאתם נמצאים פה?
שוסטר, גם אתה חלק מהעניין. המשחקים האולימפיים – טקס הפתיחה הוא בעוד פחות מיומיים, יום וחצי אפשר להגיד. אני רוצה לדבר היום על המנוע מאחורי הספורט האמיתי במדינת ישראל, שלא מדברים עליו בדרך כלל, ואני אומר את זה מניסיון וידיעה. המנוע הזה נקרא ההורים – האימא והאבא של אותם ספורטאים, שאנחנו בסוף רואים אותם במשחקים האולימפיים, אם זה על הפודיום, אם זה בגמר, ומי שעשה קריטריון וזכה להיות במשחקים האולימפיים.
היום במדינת ישראל, כדי לעסוק בספורט תחרותי, צריך שלהורים יהיו אמצעים. אמצעים מעל הממוצע. צריך להבין שספורטאי, שאתם רואים אותו כבר ברמות הכי גבוהות, הוא עובר דרך מאוד מאוד ארוכה מגיל מאוד מאוד צעיר. המדינה לא ידעה, לא יודעת ואני לא יודע אם תדע – אני מקווה שיהיה שינוי בעתיד – לעזור כלכלית לספורטאים הצעירים. אנחנו מאוד מאוד טובים בספורטאים שמגיעים להישגים בנוער ומעלה, אבל עד גיל נוער, כל העול יהיה על יוליה, כי היא אימא של טניסאית, ועל ולדי, כי הוא אבא של שתי שחייניות, והעול הזה גדול. ואני אספר לכם על המחירים, שתדעו בכסף. בממוצע מדובר על בין 25,000 שקלים ל-40,000 שקלים בשנה להחזיק ספורטאי תחרותי בגילאי נוער. אלו העלויות. העזרה של המדינה היא מאוד מאוד מאוד נמוכה – עד כמעט ולא. מחנות אימונים, תחרויות, אימונים.
אשאל אתכם שאלה, האם אתם יודעים כמה עולה תלבושת של ספורטאית בהתעמלות אומנותית? כמו לינוי אשרם כזאת, שבגיל 12 כבר הייתה צריכה לקנות אותה. כמה?
5,000 שקל עולה רק הבגד – שהיא לא יכולה להופיע איתו כל החיים, זה לתחרות אחת או שתיים.
זו סתם דוגמה. מדובר על אלפים רבים כל חודש. באמת, כולי תקווה שיום אחד משרד הספורט יקבל את התקציב שמגיע למדינה מתוקנת שיהיה ודומה למה שקורה ב-OECD, כי אנחנו רחוקים משם שנות אור. שנגיע למצב שספורטאי – גם מהפריפריה, אלמוג, גם מהפריפריה – שהוא צעיר, יוכל להיות בספורט תחרותי.
כי אני אגיד לך, באופקים ובפריפריה מאוד מאוד קשה להיות בענפים התחרותיים. וגם אם יהיה ספורטאי מוכשר, כמדינה לצערי אנחנו לא יודעים לתת לו את התנאים ואת האפשרות לעשות את זה. תודה.
361 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.