קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כנסת נכבדה, לקחת בן אדם שיש לו סינדרום ירושלים ולהפוך אותו להיות הממונה על האתרים הקדושים; לקנות רכב מאדם שהוא שקרן פתולוגי; לשים אגרן בראש מערך פינוי הזבל; לתת לנרקומן לשמור על מחסן מלא קטמין; להעסיק קלפטומן בתור מאבטח בחנות; לפתוח רשת של פאבים ולתת לבן אדם אלכוהוליסט לנהל אותה; להקים בנק ולשים בראשו כייס; לקחת מישהו עם פחד גבהים בתור טייס; לקחת מישהו שלא יודע לשחות ולשים אותו להיות מציל בבריכה. כל הדברים האלה ועוד הם רעיונות יותר סבירים ויותר הגיוניים מלמנות עבריין סדרתי כמו איתמר בן גביר להיות השר שאחראי על המשטרה, שאלוהים ישמור. כל אלה ועוד הם רעיונות יותר סולידיים ויותר בטוחים מלתת לגזען תומך טרור כמו בן גביר עוד ועוד סמכויות, ועכשיו גם סמכויות אכיפה. כי אם תיתנו לפירומן גפרור, הוא ידליק מדורה, אם תיתנו לו סמכויות וגם משטרה, הוא כבר ישרוף את כל המדינה.
את בן גביר לא מעניינות חריגות בנייה, לא מפריע לו שבונים בישראל בתים ללא היתרים, לא אכפת לו משמירה על השטחים הפתוחים. בן גביר כאן רק כדי לקדם מלחמת גוג ומגוג, ובתקופת הביניים – לדפוק ערבים ולהשיג כמה שיותר אזכורים בתקשורת. ואם אפשר גם להשיג אזכורים בתקשורת וגם לדפוק ערבים, אז פעמיים כי טוב. זו המשימה שלו. ואם עוד לא הבנתם, ערבים בשביל בן גביר זה שם קוד לכל מי שהוא לא משיחי, כל מי שהוא לא גזען, כל מי שהוא לא מטורף כמוהו. הערבים הם ערבים, הבדואים הם ערבים, הדרוזים הם ערבים, הצ'רקסים הם ערבים, השמאלנים הם ערבים, החילונים הם ערבים, השופטים הם ערבים, וכך הלאה והלאה. אצל בן גביר כל ישראל ערָבים זה לזה, ואת הערבים צריך לדפוק.
259 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.