קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אמות המידה שלפיהן מחליטים אם שר נכשל או הצליח בתפקיד הן אמות מידה הקשורות למהות התפקיד שלו. למשל, אם אתה השר לביטחון לאומי או השר לביטחון פנים, אז אתה מופקד בראש ובראשונה על החיים של האזרחים שלך, על הרגשת הביטחון האישי של כל אזרח ואזרח, אתה מופקד על כך שלא יהיו רציחות, אתה מופקד על כך שלא יהיו הרוגים במספרים מטורפים בתאונות דרכים. לפי זה קובעים אם הצלחת או נכשלת.
אצלנו, במדינת ישראל, אנחנו יודעים מה התוצאה לגבי כל אחד מהדברים שמניתי. מספר הרציחות בחברה הערבית הגיע לממדים שאי-אפשר לתפוס; מספר ההרוגים בכבישים אף הוא הגיע לממדים שאי-אפשר לקבל; הביטחון האישי של האנשים מרוסק לחלוטין. והתוצאה צריכה להיות שהשר המופקד על הביטחון האישי, על הביטחון הלאומי, על ביטחון הפנים, הוא שר כושל. אלה הן אמות המידה שלפיהן היינו צריכים לשפוט. אבל מה לעשות שאצל ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ושרי ממשלתו, והקואליציה שלו, אמות המידה הן הפוכות? אם בתקופתך הצלחת להביא למספר רציחות גבוה מאוד בחברה הערבית, אז אתה מצליחן. ואם בתקופתך הצלחת להביא את הביטחון האישי – של האזרח הערבי, בראש ובראשונה – לרמה ירודה לגמרי, אז אתה מצליחן. ואם בתקופתך מסך כל 130 הנרצחים לא הצלחת לפענח עשרה מקרים של רצח, אז אתה מצליחן. ואם אתה מצליחן כזה גדול, אז מגיע לך שיוסיפו למה שיש לך תחת אחריותך עוד נושא אחד שתצליח בו, להתגרות בכל יום בחברה הערבית על כך שהוא הצליח להוריד בניין קיים, להרוס בניין קיים, כפי שהוא עושה כמעט בכל יום – הוא מצייץ ללא הרף: מבנה שקיים 20 שנה, סוף-סוף הרסתי אותו.
274 מילים של ווליד טאהא. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.