קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבר הכנסת כהן, ראשית אני רוצה לברך אותך – אני חושב שסוף-סוף באמת תושבי אופקים מקבלים את המענק שמגיע להם, הישג – על זה שנלחמת על זה, כמו שנלחמת באופקים. אני רוצה להגיד לך עוד משהו, יש כ-100,000 מפונים במדינת ישראל, אנשים הפכו להיות פליטים בארצם. הגליל כבר לא בשליטתנו, הוא בשליטת נסראללה; הוא זה שקובע את הטון, הוא זה שמחליט מה יהיה, מה לא יהיה. למרות התקיפה המוצלחת של חיל האוויר, עדיין נתיבי השיט לאילת חסומים, כבר תשעה חודשים. הנמל נטוש. כ-50% מהעובדים הולכים להיות מפוטרים. ילדים וילדות בעוטף עזה לא יודעים מתי הם יחזרו לבתי הספר; איך תיראה שנת הלימודים שלהם; האם יחזרו הביתה, האם לא יחזרו הביתה. ו-115 חטופים – מצאו, אני מבין, לצערנו חטופים הרוגים – אבל עדיין יש לנו חטופות וחטופים שנמצאים במנהרות ברצועת עזה.
אבל הי, העיקר שיש קומה כשרה. העיקר שהכנסת אישרה את החוק לקומה הכשרה. אז אפשר לחגוג ולשמוח, כי כל שאר הדברים זה לא – יש לנו קומה כשרה. לצערי, זה המצב של הבניין הזה; זאת המדיניות של הממשלה הזאת. ואין לי אף מילה שיכולה להסביר את סדר העדיפויות העקום והמעוות הזה, ששם בראש סדר העדיפויות את הצרכים הפוליטיים, ובתחתית סדר העדיפויות את הצרכים של מדינת ישראל.
200 מילים של עודד פורר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.