תודה, אדוני היושב-ראש. חברותיי וחבריי לכנסת, קודם כול, יש לי איזה חוב קטן לחבר הכנסת גדעון סער, שטען כאן שלא יצא כלום מחוק טבריה. לגבי דבר אחד אני מסכים, והוא לא חדש, שיצא מחוק טבריה שבית המשפט העליון הוא בעל הבית כאן בישראל. לא אכפת לו מי בחר, מה בחר, מה הדמוס-קרטוס, מה לא הדמוס-קרטוס בהקשר של פסק הדין הזה – אגב, בניגוד למה שמקובל בכל מדינות המערב בהקשר של הנושא שנקרא חקיקה פרסונלית. עשה מה שהוא רוצה, אבל זה באמת לא חדש. דבר שני, מה שכן יצא מחוק טבריה זאת עמדתו של השופט שטיין, שלפחות בשבילי היא הייתה חידוש גדול, שבנה קונסטרוקציה משפטית שלמה, מסוכנת, הררים שתלויים בשערה; נתן מעמד משפטי למגילת העצמאות, שאף אחד מחותמיה לא העלה בדעתו בכלל שהיא מסמך בעל משמעות משפטית. אבל זה חוב קטן לגדעון.
עכשיו לעניין שבגינו עליתי לכאן. חברותיי וחבריי אזרחי ישראל, שמעתי ביממה האחרונה את דובר צה"ל, את התדריכים, את ההודעות, את התדריכים שלו לעיתונות. הוא סיפר לציבור שצה"ל כבר פירק, פירק, שני גדודים ברפיח, הוא או-טו-טו מסיים פירוק מלא של חטיבת רפיח. אתה מכיר את זה מהוועדה, חבר הכנסת סובה. אני אומר את זה, ואמרתי את זה גם כאן: ההגדרות האלה של צה"ל הן לא נכונות בעליל. זה פשוט לא נכון, זה לא קרה ברפיח, זה לא תואם את מה שהיה ברפיח, זה גם לא קיים בהגדרות של אף צבא. הן פשוט הגדרות שמטעות את מקבלי ההחלטות, גם את הציבור.
זה לא פירוק ואף גדוד לא פורק באמת. יש פגיעה. אגב, הפגיעה היא בדברים שלא רלוונטיים לאויב, לא רלוונטיים לתורת הלחימה של חמאס. חמאס הוא ארגון גרילה, זה לא מהיום, ככה הוא פועל. לכן, אם פגעת באיזה חדר פיקוד מרכזי, בתקשורת דיגיטלית, כל הדברים האלו הם לא משמעותיים מבחינתם, וזה מה שקובע. התו"ל שלהם הוא פשוט: חוליות קטנות, ממודרות – תהרוג יהודי. במובן הזה חמאס עדיין עומד, עם פגיעה קטנה בכוחו. מה שכן היה יכול לפרק את החמאס ולפרק את הגדודים זה אם היינו מפרקים אותם לא בפשיטה אלא בשליטה; לא שליטה מבצעית – שליטה; לא פשיטות כירורגיות – שליטה במוקדים האסטרטגיים, שליטה בגבול, שליטה בדלק, שליטה בסיוע, שליטה באוכלוסייה, שליטה במרחב. כל המרכיבים האלה לא קיימים בתוכנית המבצעית. ככה אפשר לעשות אש מנגד, אבל אין דבר כזה ניצחון מנגד. ככה לא נלחמים בטרור וככה אי-אפשר לנצח.
בשבוע שעבר בני גנץ העלה את זה בכלל לדרגת מושגים צבאיים – קשה להאמין. הוא אמר ככה, אצטט מילה במילה: "הבעיה הביטחונית בדרום כבר הגיעה למצב של הכרעה", כלומר, לא מה שצה"ל אומר, שליטה מבצעית. הוא קורא לזה "הכרעה", הכרעה. חמאס שולט בכל היבט אסטרטגי, ובני גנץ קורא לזה הכרעה.
עוד משפט אחד, ברשותך. תראה, קרה דבר מדהים. הרי אני אומר בוועדת החוץ והביטחון מהיום הראשון, פחות או יותר: זו תוכנית שלא יכולה להוביל להכרעה, היא לא תוכנית שיכולה לנצח טרור, היא לא תיישם את המשימה שהקבינט נתן. נציגי צה"ל בוועדה עומדים מהיום הראשון ואומרים: זה שטויות, אנחנו מתקדמים וכו' וכו'.
אני מסיים. מה קורה עכשיו? הם עושים פרסה. פתאום באים אותם אנשים, אומרים: תראה, אי-אפשר לנצח טרור, הינה התוצאה. לא מדובר באנשים רעים. מדובר באנשים טובים שהשקיעו את שנותיהם בביטחון ישראל. אבל – ואני אומר את זה בכאב רב – עולם המושגים שלהם, אדוני היושב-ראש, שגוי, לא רלוונטי. אני רואה את זה בכל שבוע. מושגים כמו "הרתעה", כמו "הכרעה", כמו "אויב" וכל הדברים שהיו קלאסיקה בתפיסת הביטחון, עברו סירוס במשך שנים, הביאו את צה"ל לליקוי מאורות. ועכשיו, במקום לעשות חשבון נפש, במקום להביא תוכנית חדשה שיש בה מרכיבים אסטרטגיים, אז מה אומרים? אה, ממילא אי-אפשר, בואו נודה בתבוסה, בואו נניף דגל לבן.
זה לא צריך להיות, זה לא צריך לקרות. אני אומר את זה פה גם לחבריי באופוזיציה: עזבו את כל הוויכוחים התפלים. צריך ריענון של עולם המושגים, צריך לבנות את בניין הכוח של צה"ל מחדש. בואו נעשה את זה ביחד.
609 מילים של עמית הלוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.