אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני עומד להקריא פה דברים שכתבה אימא ללוחם בעזה. אדוני שר החינוך, כדאי שתקשיב: "בסוף זו בעיקר הקנאה. הקנאה במי שהילד שלו לא בתופת. במי שהחיים שלו לא נעצרו ב-7 באוקטובר. באימהות שהבנים שלהן נפצעו ויצאו מהלחימה, שהבנים שלהן יצאו לקורסים בצבא ויש להן שקט לכמה חודשים עכשיו. עם הזמן את מתרחקת מחברות ומבני משפחה, כי הם לא מבינים אותך" – יעקב אשר, אני קורא פה מכתב של אימא ללוחם בעזה. אני מציע שתקשיב. "הם ממשיכים לטוס לחו"ל, לשבת במסעדות, לצאת להופעות ובעיקר לחיות, בזמן שאת גוררת את עצמך בקושי בבוקר, לא מצליחה להתרכז בעבודה, ולוקחת תרופות הרגעה כדי להעביר את הזמן עד שהסיוט הזה ייגמר.
"בשבת הארורה ההיא קמתי ב-06:30 לקול אזעקות בלתי פוסקות, והיה ברור שזה משהו אחר – מלחמה. החייל שלנו קיבל הודעה שהוא מוקפץ. נכנסתי לרכב ולקחתי אותו. הבטן שלי כאבה כל הדרך והגרון היה חנוק. נסענו בדממה" – השר מלכיאלי, זו אימא של לוחם בעזה שכתבה את זה, אני מציע שתקשיב.
גם אתם שם, עידן, כבוד לאימא של לוחם.
"כשהגענו ראיתי מאות חיילים והורים עם מבטים מבועתים עומדים בכניסה לתחנה המרכזית. חיבקתי אותו חזק, החזקתי את עצמי שלא לבכות מולו ולא האמנתי שזה באמת קורה, שאני שולחת את הבן שלי למלחמה. מאז, כבר שמונה חודשים הוא נלחם בעזה. ילד בן 21 שיכול היה לשרת בעורף והתנדב להיות לוחם בחטיבה סדירה אחרי שנת שירות עם נוער בסיכון; ילד שהפגין איתי בקפלן אבל לא היסס לשנייה ויצא להילחם כי הוא מאמין במדינה ששלחה אותו.
"בהתחלה האמנו. זאת הייתה המלחמה הכי מוצדקת שיש. חברים שלי נחטפו ונרצחו, בני משפחה פונו מהעוטף וניצלו בנס. גם המוטיבציה של בני הייתה בשיאה. הוא היה בטוח שהם הולכים להציל את המדינה ולהחזיר את החטופים. לא ראינו אותו יותר מ-70 יום, עד שיצא להתרעננות בת 24 שעות. הוא היה במצב רוח טוב והחברים שלו עטפו אותו. אבל מסבב לסבב ראיתי איך המצב מחמיר, ואיך מצבו נעשה ירוד יותר משבוע לשבוע. מסבב לסבב שמענו ממנו גם איך הסד"כ מצטמצם, המחלקות הולכות וקטנות ועומדות על שבעה לוחמים בלבד. הפצועים שהחלימו לא חוזרים והחברים יוצאים מהלחימה על סעיף נפשי. העומס על הסדירים גבר, מפקדים חזרו מלימודים למלא את מקומם של מפקדים שנפצעו, וחיילים בהכשרה הושלכו לקרב בלי הכנה מקודמת.
"מסבב לסבב גם את נשחקת, הגוף שלך מספר את הסיפור ואת רואה את זה על עצמך במראה, את העיגולים הכהים, את המשקל שיורד כי אין תיאבון, כי את עייפה בימים וערה בלילות במשך חודשים ארוכים. באחד הלילות הייתה שמועה על אירוע בגדוד שלו. אבא שלו קם בלילה ופתח את הדלת מדי שעה לוודא שאין קצינים בחוץ. הפעם הבשורה פסחה עלינו. לאורך כל החודשים הארוכים האלו הצלחתי איכשהו להחזיק את הקושי, אבל הסבב האחרון ברפיח שבר משהו בתוכי. בשיחת הטלפון האחרונה שלו מרפיח בכיתי וביקשתי: 'די, תצא כבר, תרמת מספיק'. הוא ענה: 'אבל אימא, אין מי שיעשה את זה'.
"השבוע, בזמן שנפוצו שמועות על אירוע קשה ברפיח, 63 חברי כנסת הצביעו בעד השתמטות של מגזר שלם. הלכתי לישון בציפייה שאולי מישהו יתעורר ויעשה מעשה, שאולי יקרה נס והטוב ינצח ולא הציניות והרוע. אבל למוחרת בבוקר קמתי בתחושת בחילה קשה – ערב חג וחייהן של ארבע משפחות הוחרבו. בא לי לצעוק לכל אחד מאותם אנשים שמתיימרים להיות אנשי ציבור" – ואני לא אמשיך לקרוא את מה שהיא כתבה. אני לא אמשיך לקרוא את מה שהיא כתבה.
תקשיבו כולכם למה שהאימא ללוחם בעזה כתבה. תודה.
542 מילים של מתן כהנא. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.