מכובדי היושב-ראש, כנסת נכבדה, 255 ימים למלחמת חרבות ברזל, ובחצות ו-13 דקות נזכיר לעולם כולו: 120 חטופות וחטופים עדיין נמצאים בעזה, שבויים בידי ארגון חמאס האכזר, חלקם אינם בין החיים. בכל יום שעובר זמנם של החטופים הולך ואוזל; בכל יום שעובר הסיכוי שהם יחזרו בחיים הולך וקטן; בכל יום שעובר הייאוש גובר והתקווה מתפוגגת.
אלה בדיוק המילים שאמרתי בפתח דבריי מעל הבימה הזו לפני ארבעה חודשים, ביום ה-136 למלחמה. אז מספר החטופות והחטופים היה 134, היום הוא כמספר חברי הבית הזה – 120. אני מתקשה להאמין שלמרות שחלפו מהנאום ההוא ארבעה חודשים ובעצם 255 ימים מאותה שבת שחורה, הם עדיין שם. עדיין אין עסקה, עדיין אין אופק, עדיין אין תקווה, שום דבר לא השתנה מלבד מספר הימים, שהולך וצומח, ומספר החטופים בחיים, שהולך וקטן.
בכל יום שני משפחות החטופים נמצאות כאן, בכנסת. היום גם חתמתי על עצומה "כן לעסקת נתניהו", כן לעסקה של הממשלה שלנו. "מנצחים כשכולם חוזרים", זה היה הסלוגן של העצומה. אז כמו בכל יום שני אנחנו שומעים את נציגי המשפחות בוועדות, בישיבות הסיעה – לא בכל ישיבות הסיעה, כי חלקן מדירות את המשפחות – ומה שחוזר הוא הכאב, התסכול, האכזבה והכעס, והכול מוצדק לגמרי. הם הכי פוחדים מהנרמול, מזה שנתרגל שיש שם חטופים.
ב-7 באוקטובר היקירים שלהם הופקרו על ידי המדינה, והמדינה ממשיכה להפקיר אותם כבר 255 ימים. אז מה קרה למצוות פדיון השבויים? מה קרה ל"מי שמציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו"? מה קרה לערבות ההדדית? מה קרה למנהיגות? מה קרה לחמלה? מה קרה ללקיחת האחריות? חברי הממשלה הזאת חייבים להבין שהם צריכים לעשות הכול – אבל הכול – כדי למצוא דרך להחזיר את החטופים הביתה.
כל יום שעובר ללא התקדמות לעסקה, מבהיר לפחות עבורי שסדר העדיפויות של הממשלה שונה ממה שהיה ראוי שיהיה. החזרת החטופים היא מטרה ראשונה במעלה, היא אמורה להיות מעל לכל מטרה אחרת, אבל הממשלה בוחרת לדשדש, לגרור רגליים, לקחת את הזמן ולהחליט שלא להחליט. חלק מחברי הממשלה נוהגים ללא בושה באופן פוגעני ומחפיר כלפי בני המשפחות.
גם ערוץ 14 נמצא בעיצומו של קמפיין מרושע ומתוזמן נגד החטופים ובני המשפחות שלהם, והתוצאות ניכרות בשטח: עסקה – אין, בני משפחות החטופים והחטופות מותקפים פיזית ברחובות גם על ידי משטרת בן גביר, זו שאמורה להגן עליהם.
די להפקרה, הגיע הזמן להחזיר את החטופים הביתה – עכשיו.
364 מילים של מטי צרפתי הרכבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.