קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים, עמד פה לפני כמה דקות חבר הכנסת מתן כהנא, קרא פה מכתב מאימא של חייל בעזה. עם חלק מהדברים שכתובים במכתב הסכמתי, עם חלק לא הסכמתי, אבל מה שכאב לי במיוחד זה לא הדברים שלא הסכמתי עימם, כי מותר לחלוק, מותר להתווכח וצריך להתווכח – כאבתי מהמילים הכל-כך בוטות ולא ראויות של חברי מתן כהנא, שירד לגוף האדם ולא לגוף העניין, וצעק אלינו פה, היושבים בצד הזה: "מופקרים", "נוראים" ועוד כל מיני מילים שבעצם אומרות: לא אכפת לכם, לא אכפת לכם מהדם.
אתה רוצה להמשיך להפריע לי, ואז הוא ייתן לי עוד?
יש לי ילד בעזה. תפסיק להגיד את זה.
תפסיק. לא גיס. אין לך ילד שם. תסתום את הפה שלך ותתבייש לך.
אני פשוט אתעלם מהצד הזה, כי להגיד שלא אכפת לנו זה לשחק לידיו של סנוואר.
אני לא אדבר. אתה יודע מה? אני אשתוק עד שהוא יפסיק. אני מבקשת זכות דיבור.
כאשר יושב בן אדם ואומר לי, לאחותך – אני אחות שלך, רון, תרצה או לא תרצה – – –
לפי התקנון הוא יכול לבקש לעלות להשיב.
אני פונה אליו להגיד לו שהוא אח שלי, והילדים שלו הם כמו הילדים שלי, כמו הילדים של כל אחד פה, חשובים לי. איך אמרה פה קודם נעמה – הדם על הידיים שלי? היא לא מתביישת? זה הדם שלנו.
נעמה לזימי. הדם הוא שלנו: שלך, הוא שלי, של כולנו. הילדים שנופלים הם הילדים של כולנו. אז בואו נראה לשטן הזה, שיושב בעזה, שאנחנו מאוחדים. אפשר להתווכח, מותר לנו להתווכח. אתה יכול לחשוב שחוק הרבנים הוא נורא, ואני יכולה לחשוב שהוא טוב מאוד, אתם תחשבו שחוק הגיוס הוא גרוע ואני אחשוב שהוא טוב – –
– – כאשר המטרה הסופית היא למען מדינת ישראל.
אתם יכולים לחלוק עליי ולצעוק: לא, לא, לא. אבל אני אומרת לכם שאני בניגוד אליכם מאמינה לך, ולדימיר, ולכולכם, שאתם עושים למען מדינת ישראל, ואני רוצה ומצפה שתאמינו שגם אני עושה לטובת מדינת ישראל.
אתם יכולים לחלוק עליי, על הדרך, ולהגיד: את טועה. מותר. אבל להגיד שלא אכפת לי, זה פשוט לשחק לידיו ולידיהם של השונאים שלנו, וזה פשוט נורא ואיום. אני כן מצפה מכם ומכן ומכולנו, להראות לאזרחי מדינת ישראל, לעם היקר שלנו, שמגיע לו יותר. אנחנו יכולים להתווכח, אנחנו צריכים להתווכח ונתווכח, אבל נשמור על הכבוד אחד של השני, ונאמין שבאנו לפה לתקן. ואם אני טועה, בוא נתווכח כבני אדם. נכבד אחד את השני.
אני מסיימת, כבוד היושב-ראש. כל דם שנשפך, כל טיפת דם שנשפכת, כואבת לכולנו, לא נותנת לי לישון ולו דקה בלילה. לא משנה לי אם הוא הצביע לכם או הצביע לנו, כי כולנו עם אחד. תודה.
425 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.