אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני עומדת כאן היום בתחושת תדהמה ואכזבה עצומה לאור ההחלטה שהתקבלה לחדש את קידום חוק הרבנים דווקא בימים קשים אלה, שבהם מדינת ישראל נמצאת במלחמה קשה וממושכת, במשבר חברתי וכלכלי מעמיק, כאשר אין אופק נראה לעין, חיילנו לוחמים בקרב, חטופים נמצאים בעזה כבר מעל שמונה חודשים, והצפון בוער וקורס.
מה, כבר פתרתם את כל הבעיות שאתם מרשים לעצמכם לעסוק בחוק הרבנים כאילו הוא חשוב ודחוף? המשאבים הכלכליים והתקציביים אמורים להיות ממוקדים במלחמה ובהגנה על האזרחים. איך ניתן בכלל לחשוב על חוקים שאינם קשורים למצב הביטחוני; לשיקום הצפון; לטיפול ולתמיכה בתושבים העקורים מבתיהם, בפצועים, באלמנות וביתומים?
בעת המלחמה הזאת, עכשיו, כולנו אמורים להיות ממוקדים במטרות עיקריות: השבת החטופים, השבת השקט ומתן מענה מיטבי לצורכי החזית והתושבים בקו העימות. במקום זאת אתם מעלים על סדר-היום חוקים המדיפים ריח של ג'ובים. הבעיה היא לא רק בעיתוי אלא גם במהות. הצעת החוק גוזלת מידי הרשויות המקומיות את האוטונומיה בבחירת רב העיר ומוסרת סמכות זו לידי השר הממונה. זוהי פגיעה בזכויות ובכוחה של הרשות המקומית, וגם בזכויות התושבים לייצוג הולם, שישקף את הערכים שלהם.
אני קוראת למשוך את הצעת החוק מסדר-היום. הצעת החוק מוכיחה כי הממשלה מנותקת מחיי האזרחים, ומרוכזת רק בעצמה ובאינטרסים הצרים שלה.
194 מילים של טטיאנה מזרסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.