תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השעה היא 01:30, ואנחנו עדיין נמצאים פה בכנסת ישראל בשעה של מלחמה, בשעה שהחיילים שלנו נלחמים, בשבוע שבו החיילים שלנו נופלים, בשעה שבה החטופים שלנו נמקים. אנחנו עדיין פה ב-01:30 בגלל עוד חוק של סחיטה פוליטית.
אני לרגע חושבת שאולי אני נמצאת בתחילת הקדנציה של הממשלה הזו – חוק דרעי 1, 2, 3, 4; עוד לילה שבו דרעי סוחט את הממשלה, והממשלה תעשה הכול כדי לשמור על הכיסא. זה שהוא רוצה את זה בשביל מינויים פוליטיים, על זה כולם כבר דיברו. אז אנחנו יודעים שבסוף זה עניין של כסף וג'ובים. לא מעניין, עזבו אתכם, לא מעניין, זה לא שאנחנו במלחמה – נגיד, אם היה כאן לילה לבן בשביל המילואימניקים או לילה לבן בשביל הנשים של המילואימניקים או בשביל איזשהו מישהו.
שאלה לי אליכם בקואליציה: מישהו אצלכם או אתם חושבים באיזשהו אופן שהמדינה הזו מתנהלת בצורה נכונה? אמיתי. אגב, אני באמת שואלת כאזרחית באמת מודאגת. האם יש כאן מישהו שחושב שיש כאן משרד ממשלתי שמתנהל כמו שצריך? אולי יש כאן אזרחים במדינת ישראל שחושבים בלי קשר למלחמה שהחינוך בישראל הוא טוב? לא מפונים, שהילדים שלהם לא מקבלים חינוך כבר שמונה חודשים ושאף אחד לא דאג להם למגורי קבע, ולא אלה שלא פונו ואין מורים שילמדו אותם שם והם מופצצים מהבוקר עד הלילה – אולי זה כן מנוהל טוב? אולי, אולי – אני יודעת: מי שמרוצה הוא מי שעומד בתור לסופרמרקט והכרטיס אשראי לא עובר לו? הוא בטוח מרוצה. אולי, אולי – אני יודעת: אלה שאין להם בית. אולי אלה שאין להם פרנסה? אולי אלה השורדים של הטבח מ-7 באוקטובר שאין להם פסיכולוגים, אין להם פסיכיאטרים, ואין שירות ציבורי שמטפל בהם? אני יודעת: אולי מי שמרוצה הוא תושבי באר שבע? מה עם הפשיעה שם, איפה בן גביר המלך? בעל הבית, מלך, זה היה עוד קודם – איך הפשיעה בבאר שבע? מרוצים? ניהול מצוין. איך הטילים שם, נופלים עדיין, או שיש קצת רגיעה במשמרת שלכם?
אולי באילת? אילת – הם בטוח מרוצים מהניהול של הממשלה הזו, אחרי שלא טיפלתם בהם, וזאת עיר בקריסה טוטלית. או אולי אלה תושבי עוטף השרון – זה כבר מושג חדש שקיבלנו במשמרת שלכם – עוטף השרון, לא פחות ולא יותר. אולי נתיבות? אולי שדרות?
מה אני אגיד לכם? המדינה הזו מנוהלת היטב, ואתם יכולים להיות גאים בממשלה שלכם שהיא כל כך כל כך מוצלחת, שבשעה 01:30, בזמן מלחמה, אנחנו עוסקים פה בחוק הכי פוליטי, הכי נמוך, הכי מבזה בעיקר את הציבור הישראלי. תודה.
391 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.