קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. לא יודעת אם שמעתם, אבל ראש הממשלה הגיע לוועדת החוץ והביטחון ואמר שהוא מוצא לנכון לשתף את הוועדה בדברים שהוא אמר בפורום החסוי, בחקירה של מבקר המדינה. אז לי יש השראה מראש הממשלה, ואני רוצה לשתף אתכן ואתכם בדברים שאני אמרתי לראש הממשלה באותו דיון חסוי, אחרי שהוא הוציא את הדברים החלקיים, המוטים, המגמתיים, שהוא הוציא מהפרוטוקולים האלה.
אמרתי: ראש הממשלה, אתה צריך להיות מאוד מרוצה מהדיון הזה. באמת, כפיים. ניכר שהתכוננת היטב; המחזת את הדברים בצורה מאוד יפה, כולל הרמת הטון והדפיקות על השולחן. זה היה יפה מאוד מאוד. אחרי הכול, הדבר שאתה באמת מצוין בו זו הנדסת תודעה. באת לכאן לעשות הנדסת תודעה, ועשית את זה על הצד הטוב ביותר.
בביטחון, איך לומר? פחות. הרבה הרבה פחות. תראה, הרי אתה עושה הרבה דברים מטונפים, וזה, צריך להגיד, אחד הכי מטונפים שלך. באת לפה, קראת מתוך פרוטוקולים של קבינטים חסויים ומתוך מסמכי מודיעין. ציטטת אנשים שאין להם היום גישה לפרוטוקולים האלה – הם לא יכולים לענות לך – ועשית את זה באופן סלקטיבי – אפילו אם עוד נגיד שזה לא מגמתי, סתם סלקטיבי. סידרת לעצמך עוד פרוטוקול עכשיו שמראה את הנרטיב שלך. והנרטיב שלך הוא כמובן: אתה רצית להיות חזק, לתקוף את חמאס, לערוף את ראשי חמאס, וראשי מערכת הביטחון לא נתנו לך. הם חלשים, הם נמנעים, הם לא מעוניינים כמוך בביטחון ישראל.
בקיצור, אתה כמובן, כרגיל, קורבן. אבל מילא קורבן, אתה הרי לא ראש ממשלה של קדנציה ראשונה שהמערכת מסובבת אותו. אתה היית אז 15 שנה ראש ממשלה. אז מה אתה אומר לי בעצם? שאתה ראש ממשלה סמרטוט? פשוט סמרטוט, שלא מסוגל לגרום למערכת להתיישר ולעשות את מה שאתה רוצה? כן, כן, סמרטוט. אני לא אומרת, אני שואלת – כי אחרת איך זה הגיוני? איך זה יכול להיות? אתה הרי מינית שלושה מהרמטכ"לים האלה; שלושה מראשי השב"כ האלה – לא יכולת בראיון לפני להגיד להם, זה מה שאני רוצה לעשות עם חמאס, האם אתם מסוגלים to deliver – להביא את הדבר הזה? אמר שאלה נכונה, אבל הייתה קונספציה.
ובכן, אדוני ראש הממשלה, כמובן שרק אתה לא שותף לקונספציה. הקונספציה הייתה של כולם, רק אתה במקרה לא הזכרת בדבריך את הכסף הקטרי לחמאס; את היועצים בלשכה שמקבלים כסף מחמאס בשביל לעשות קמפיין נגד מצרים.
רק במקרה לא הוזכרה הפעם שבה הצלחת לעקוף את מערכת הביטחון ולמכור צוללות, בין השאר למצרים.
משפט אחרון, גברתי, ברשותך. באמת ברשותך.
צריך להגיד – אני, אגב, גם בוועדה לא הספקתי להגיד לו את הדברים עד הסוף, אבל מאז שהוא אמר את הדברים בוועדה והם יצאו החוצה, נחשף עד כמה שקריים ומטונפים ומהנדסי תודעה הם היו. ובכן, אל תאמינו, חברות וחברים. פשוט אל תאמינו.
420 מילים של מרב מיכאלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.