קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
בינתיים – לבחור הצעיר, לנער שנמצא ביציע, מה שלומך?
יש דברים שאסור ללמוד, כמו שמתנהגים כאן לפעמים. אז תגיד לאבא.
מה אני אמור? כאילו – בועז, הבנת? אני לא הבנתי.
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, בשבוע שעבר הגשתי הצעה לסדר בנושא סכסוך העבודה באגף השיקום. חבר הכנסת ביסמוט, אם התחייבת שאתה מקשיב – בכיף.
בעניין רב. אני רוצה לדבר באותו הקשר של סכסוך העבודה באגף השיקום. היום התקיימה בוועדת הבריאות ישיבה עם לוחמים ולוחמות שהציפו נושאים שאנחנו שומעים בשנתיים האחרונות כבר לא פעם ולא פעמיים. והתשובות שאנחנו מקבלים – שתקציב אגף השיקום הוכפל פי שלושה. לא הוכפל פי שלושה – 10 מיליון שקל. אבל ב-10 מיליון שקלים הוסיפו 130 תקנים, 130 תקנים שאמורים לתפעל 1,500 פניות כל חודש של פצועים ופצועות, של חיילים וחיילות שרוצים ורוצות להכיר בזכויות שלהם.
העובדים של אגף השיקום במשרד הביטחון כבר שנים פועלים על קצה גבול היכולת שלהם. המערכת כבר לא עומדת בעומס, ואז מקימים ועדה שתבחן את המסקנות, ותבחן את הבעיות שאנחנו מדברים עליהן עוד לפני 7 באוקטובר. הרי אנחנו יודעים שיש מחסור בכוח אדם, יש מחסור בתקנים, זמני ההמתנה לפגישה עם פסיכיאטר מאוד ארוכים. אנחנו מכירים את הבעיות האלה, ואנחנו בכל ועדה מדברים עליהן. עשרות דיונים, אותם הנושאים, ושום דבר לא קורה.
המחסור בכוח אדם רק מחריף. קשה לגייס ולשמר את העובדים. וצריך להבין שעובד אחד, עובד סוציאלי, פוגש למעלה מ-1,000 לוחמים ולוחמות, וכל לוחם זה סיפור, זה משפחה, וכדי לפגוש אותו, צריך לתת מענה זמין ומענה מרבי. והיום הם לא יודעים לתת את זה. ואנחנו לא יכולים לפנות לאגף השיקום ולבקש מהם שיקצרו את זמני ההמתנה, כי אין מטפלים. כמו במערכת הציבורית – העלו את שכר הפסיכולוגים ב-40%, אבל לא הוסיפו תקנים. אז יש כסף, אין תקנים ואין טיפולים. אותו דבר באגף השיקום. לא צריך להמתין לתוצאות הוועדה המיוחדת, אנחנו יודעים בדיוק מה הבעיה. הבעיה היא מחסור בכוח אדם, הבעיה היא שינוי סדרי עדיפויות שלא נעשה כאן בשנתיים האלה. חיילים אנחנו יודעים לשלוח לקרב; לטפל בהם הממשלה הזאת לא יודעת.
320 מילים של ירון לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.