קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כנסת נכבדה, אי-אפשר לפתור בעיה שלא מוכנים להודות שהיא קיימת. ולנו יש כרגע שר חינוך שמתכחש למחסור האדיר שיש במורות במערכת החינוך. מתכחש לצורך באלפי מורות נוספות למחוזות תל אביב, המרכז והדרום; מתכחש לזה שכל מורה חמישית שנכנסה לתחום החינוך תפרוש תוך חמש שנים; מתכחש לזה שמשנה לשנה יש פחות ופחות בוגרי תעודת הוראה.
שר חינוך שעומד מול המציאות ומכסה את העיניים, כמו ילד קטן שאומר: אני לא כאן. כאילו אם מסתירים נתונים אז אין בעיה; כאילו אם לא מודים בקיומה של בעיה אז אין עליה אחריות. שוב, זה אותו דנ"א שאנחנו כל כך מכירים, אותה מורשת של ממשלת 7 באוקטובר.
אני חושבת שאין היום ביטוי מובהק יותר לערכים ולציונות מאשר לעמוד מול כיתה. יש משהו כמעט על-אנושי בגננת שמנסה להחזיק בכל בוקר 30 עולמות קטנים; במורה שנכנסת לכיתה שמלאה בחרדות וקשיי למידה, וצריכה עכשיו ללמד אותם שברים עשרוניים, כאילו העולם בחוץ לא שבור בעצמו, כאילו היא בעצמה לא על סף שבירה.
יום אחרי יום, בלי אפקטים, בלי כותרות, רק עם טוש מחיק וברקו ישן, לזכור שהנערה שהפריעה עברה את מה שעברה, להבין שהילד שנרדם על השולחן לא ישן טוב בלילה, כי אבא שלו במילואים. מורות שהן מנהיגות, ואנחנו מחסירים אותן, אחת-אחת. המערכת מתרוקנת, כמו בריכה שאיש לא תיקן בה את הסדקים שהולכים ומתרבים.
ואני רוצה לומר לנשות ואנשי החינוך וההוראה: אנחנו רואים אתכם ואתכן. אנחנו מעריכים אתכם מאוד, והעזרה בדרך. יש לנו תוכנית טובה, שאנחנו נממש, בעזרת השם, בממשלה הבאה. מגיע לכן לא רק שכר טוב יותר, אלא גם תנאים טובים יותר, שיאפשרו לכן להמריא עם הילדים שלנו. עוד יהיה כאן חינוך שלא שורד אלא פורח. תודה רבה.
259 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.