קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, בחודשים האחרונים אנחנו עדים לתופעה מכוערת שמתרבה במערכת החינוך, וזו תופעת הגזענות. אני אומר את זה בצער רב. אנחנו מקבלים פניות רבות של תלמידים בערים שונות, אם זה באר שבע, אם זה חיפה, אם זה נוף הגליל, אם זה נתניה, על כך שתלמידים, גם תלמידים עולים וגם ילדים של העולים, תלמידים שנולדו בארץ, נתקלים בתופעה מאוד מכוערת של גזענות, אלימות מילולית, זה לפעמים גם הופך לאלימות פיזית.
עכשיו, אני רוצה לשאול אתכם, חבריי, בעיקר מהקואליציה, כי אתם מייצגים את הממשלה, האם כל אחד מאיתנו רוצה לחנך את הילדים שלו לסובלנות לאחר, להכלת הדעה האחרת? אני באמת רוצה לשאול את כולנו כאן, בבית הזה, הבית שקיים כבר 77 שנה, שהיו בו ראשי ממשלה שדיברו במבטא, היו בו חברי כנסת ושרים שהיו עולים, הגיעו מכול המדינות, מכול העולם הגיעו לבית הזה – בסוף, כולנו ישראלים. תגידו לי, אתם רוצים שככה אנחנו נמשיך כחברה? אני לא נוהג לפנות למנהל הישיבה, אדוני היושב-ראש, אבל אני דווקא אפנה אליך. ההורים שלך עולים, נכון? עלו מעיראק, מלוב, נכון? נכון.
לא, לא תחקיר. אני יודע, אתה דיברת על זה, דיברת פה מהדוכן, אני זוכר את זה, יש לי זיכרון של שחמטאי. נעים לך שהיו אומרים לך: תחזור ללוב, או תחזור לעיראק, למרות שאתה נולדת בארץ, נכון? למה ילדים שנולדו כאן - -
ילדים. מה, אתה לא מכיר את התופעה? אתה לא מכיר?
לא, לא. אז הינה, אני אומר לך, לילדים שנולדו בארץ, למשפחות של העולים, אחרי 35 שנה מאז העלייה הגדולה, אומרים: פה זה לא רוסיה, תחזרו לרוסיה. למה הם צריכים לחזור לרוסיה? אנשים נולדו כאן בארץ, הם ישראלים לכל דבר. עוד כמה שנים ילכו לשרת ולהגן על המדינה.
ולכן אני חושב שהתופעות האלה צריכות להידחות על הסף על ידי כולנו כאן בבית הזה, בלי קשר לוויכוחים פוליטיים, בלי קשר לקואליציה–אופוזיציה. אין מצב במדינת ישראל בשנת 2026 שיהיו תופעות מכוערות כאלה, במיוחד במערכת החינוך.
אני חושב שמנהל בית הספר צריך להיות בעל סמכות לעצור את זה וגם להעניש וגם לקרוא להורים ולעשות שיחה. לא מספיק רק להגיד: אני מרחיק את התלמידים האלה לשבועיים, ואחר כך להחזיר אותם, אלה שמרשים לעצמם לדבר ככה. ולכן אני קורא לכל האנשים כאן בבית הזה, בואו ביחד, נתחיל לחשוב קודם כול לפני שאנחנו משתמשים במילים שאחר כך גם מתפרשות בצורה אחרת ברמת התלמידים. בואו נתחיל לחשוב איך אנחנו בקלות תוקפים אחד את השני, כי בסופו של דבר הילדים, ילדים הם לא מבינים, הם עדיין אנשים לא מבוגרים – אני כבר מסיים, משפט אחד. משפט, תן לי, נושא חשוב.
משפט אחד. אני רוצה שכל אחד מאיתנו, כל אחד מאיתנו יחשוב, וגם הילדים שלנו ילמדו ויראו את הדבר הזה כאן. תודה.
429 מילים של יבגני סובה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.