קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
היושבת בראש, כנסת נכבדה, אזרחי ישראל, היום בית המשפט למעשה יידה עוד אבן עליכם, אזרחי ישראל, על הדמוקרטיה שלנו; לא אבן – סלע. במידה רבה זה המשך של הגיבוי שנתן בית המשפט העליון בזמנו לרונן בר, סוג של ניסיון גלוי לנכס את גופי הביטחון של המדינה, של הציבור, לבתי המשפט. נהפוך אותם למיליציות של השופטים, כמה זה נורא למי שרוצה לחיות בחברה חופשית. כי מה קרה בעצם היום, גברתי? בא בית המשפט, ומחייב שר בממשלה למנות קצינה, לתת לה דרגות. עכשיו, אני שם בצד את העובדה שאין ויכוח – את פקודת המשטרה כולם מכירים, זאת סמכותו של השר, זאת חובתו של השר. זה פשוט.
אבל בית המשפט בא ומשתמש בעילת הסבירות - - -
רגע, בוא נעשה את החשבון, שטרן, בוא נעשה את החשבון, חבר הכנסת שטרן. בא בית המשפט, משתמש בעילת הסבירות כדי לעשות את הדבר הבא – עכשיו, תעקוב אחרי המקרה, תבין את האירוע – הרי מה אמר השר לביטחון לאומי? מה הוא אמר במקרה הזה? הוא אמר ככה, אמר –יש פסק דין, יש פסק דין - - -
רגע, רגע, תקשיב, תאמין לי, תקשיב. בא השר לביטחון לאומי, אומר את הדבר הבא: יש פסק דין של תשעה שופטים, אגב, פה אחד – פה אחד של תשעה שופטים, שקבע מה? קבע שאותה קצינה עשתה דברים חמורים לכל הדעות – לא מכיר אותה אישית, לא יודע מי זאת בכלל – אבל עשתה דברים חמורים: פגעה בפרטיות של אנשים, חרגה מנוהלי המשטרה פעם אחר פעם. השופט מלצר כתב אז: איך פתאום היא לא זוכרת?
איך כל כך הרבה פעמים היא לא זוכרת?
איך היא לא זוכרת? איך היא לא יודעת? תקראו את פסק הדין.
תקרא את פסק הדין. תקרא את פסק הדין.
גם עברה על נוהלי המשטרה, גם קשה לראות אותה כחוקרת מצטיינת, כמו שאמר השופט מלצר – היא פתאום לא זוכרת ולא זוכרת, ורחמים לא זוכר ולא ידע וכל הג'אז הזה. עכשיו, מה בא השר ואמר? הוא לא אמר, נמנה או לא נמנה – הוא אמר: סליחה, אתם הבאתם לי המלצה לקונית, אני לא ידעתי, לא חשפתם אותי לפסק הדין ההוא, אחד – לא חשפתם אותי לעוד בעיות, מרכז הערכה נמוך, עוד כל מיני דברים, קורס קצר של פו"מ, לא משנה, שב"ס, כל מיני דברים – לא חשפתם אותי. בא השר, דורש משפט מינהלי תקין, הליך מינהלי תקין, אומר, תביאו לי את הכול עוד פעם, מי אתם? הסמפכ"ל. איך אמרת, חבר הכנסת שטרן? שהסמפכ"ל ידון עוד פעם. תדונו עוד פעם על בסיס הדברים שלא חשפתם אותי, תגישו לי המלצה – אני אדון, אני אחליט. כאילו, עשה את חובתו פר-אקסלנס. הוא דרש מינהל תקין, זה מה שהוא דרש.
בא בית המשפט, אומר לו – ובשם מה אומר לו? בשם הסבירות, במקרה שאולי מצדיק חוסר סבירות קיצוני, חוסר סבירות למנות אדם – עכשיו, את זה אתם אומרים לנו תמיד, דרגי המקצוע, דרגי המקצוע. הינה, עמד פה מיקי לוי אמר עכשיו, מה אתם רוצים? אתה אחראי, נכון? מיקי לוי, אמרת – איפה נתניהו? הרי מה זה דרגי המקצוע? הוא מחליט. זה באחריותו. הינה, בא שר. היום, באותו יום שאתה צועק פה, מיקי לוי, אומר, בבקשה, אני אחראי, אתה צודק. אני רוצה הליך מינהלי תקין. לא חשפתם אותי לחומרים, בוא נדון פעם נוספת.
אני לא נכנס לתהיות שזה מעלה – וזה מעלה תהיות, רם, למה במקרה הזה החליט בית המשפט להפוך את הדבר הכי לא סביר לסביר. אבל במקרה הזה אתם הייתם צריכים להיות בצד של השר לביטחון לאומי, ולא איפה שאתם נמצאים היום.
551 מילים של עמית הלוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.