קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
- - כבוד השר, חברי הכנסת היקרים, אל"ף, אני מבקשת לשלוח את תנחומיי למשפחתו של חבר הכנסת לשעבר אלי אלאלוף, זכרו לברכה, שהובא היום למנוחות. אני זוכה מזה כמה חודשים לשבת בכיסאו, בכיסא שעליו ישב אלי כארבע שנים – נעליים גדולות ביותר שאליהן נכנסתי, נכנסנו שתינו, כבוד היושבת-ראש, כי הוועדה אז הייתה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אז אני בהחלט שולחת תנחומים למשפחה.
ועכשיו, ברשותך, כבוד היושבת-ראש, אבקש לקרוא ממכתבה של מלי סרור, מכתב שכמדומני נקרא אצלך בוועדה. וכך כותבת מלי: חבריי חברי הכנסת ונציגי הציבור, שלום, שמי מלי סרור, ואני מתמודדת עם פוסט-טראומה והתקפי חרדה קשים. כחלק מהמצב הנפשי שלי, אני יוצאת מהבית ונופלת ברחוב בפתאומיות. המצב נראה כלפי חוץ כמו התקף אפילפסיה, אך בפועל מדובר בהתקף שמקורו בפוסט-טראומה, ואינו מסכן חיים.
וכאן מתחילה הבעיה המערכתית – כותבת מלי – עוברי אורח מזעיקים את מד"א, ואני מפונה באמבולנס למיון, למרות שאין לכך הצדקה רפואית. במיון משחררים אותי, ואז אני מחויבת בתשלום על הפינוי וכן על מיון בבית החולים, כי הגעתי ללא הפניה. חשוב לי להדגיש – כותבת מלי – ברשותי מכתב רפואי הקובע במפורש שאין צורך בפינוי למיון, אין צורך בפינוי לבית החולים. המכתב כולל גם אנשי קשר שניתן להתקשר אליהם ולהסביר את מצבי, ובכל זאת, אני מפונה שוב ושוב באמבולנס, בניגוד להנחיות רפואיות ובניגוד לרצוני. ואז מגיעה חשבונית, חשבונית על שירות שלא הזמנתי, שלא נדרשתי לו, פלוס חיוב למיון, שוב, כי הגעתי בלי הפניה.
כך הפכתי ממטופלת, למטופלת עם חובות בהוצאה לפועל. החוב שלי במד"א הגיע ל-75,000 שקל. זהו חוב כבד שמתווסף למציאות החיים המורכבת ממילא. החוב הקודם בוטל בזכות התערבותה של מנכ"לית עמותת לנפ"ש רותם פאר, שגם היא רשומה בין אנשי הקשר שאליהם ניתן לטלפן בשעת הצורך.
בחודש מאי 2024 בוטל החוב במלואו. העמותה ליוותה אותי ונאבקה עבורי, וללא התערבות זו, החוב היה נשאר.
אני מבינה שבריאות הנפש פחות מתאימה, מירב ומשה, אבל אני מבקשת להמשיך לקרוא.
ללא התערבות זו החוב היה נשאר. לצערי, החובות החלו להיווצר שוב, וימשיכו, אלא אם יימצא פתרון.
מדינת ישראל מכירה במצבי הרפואי, אני מקבלת לכך קצבת נכות, ולכן אני שואלת שאלה משפטית עקרונית: מדוע פינוי למיון עקב התקף אפילפסיה פטור מתשלום, אך פינוי עקב התקף מצב נפשי מחויב בתשלום? מדובר באפליה בין מצבים רפואיים ופגיעה בשוויון, בכבוד האדם, ובזכות לקבל טיפול רפואי מותאם ללא ענישה כלכלית. זו אינה בעיה אישית, אלא כשל מדיניות שפוגע בקבוצה הולכת וגדלה.
תודה רבה. תודה. מה שביקשה מלי זה באמת שנמצא פתרון. ואני מודה ליושבת-ראש – אנחנו הצבענו על החוק הזה בקריאה שנייה ושלישית אצלך בוועדה, ואני מקווה שנביא את החוק הזה, שייתן מזור גם למלי, אבל לעוד רבים רבים אחרים שזקוקים לו. וכל יום שזה מעוכב, נצבר עוד חוב ועוד חוב. תודה.
431 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.