קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, ביקרתי במעלות אצל גלית בן משה, אימא של אריאל. אריאל היה מפקד פלגה בסיירת מטכ"ל. היא סיפרה לי איך הוא נלחם בית בית בקיבוץ רעים מהבוקר. בערב הוא הוכרע אחרי שלא הסכים שיפוצצו את הבית האחרון, כי אולי יש שם ילד יהודי. אח שלו, שביט, המשיך בלחימה. לפנות בוקר הוא צלצל אליה, אחרי שהודיעו לה, והוא שואל אותה אם היא רוצה שהוא יחזור. כך אמרה לו אימא גלית: "בשבילי אתה לא חוזר, תישאר איפה שהלוחמים". אחר כך, בריאיון לאילנה דיין, כששאלה אותה אם יש לה זמן להתאבל, אחרי כל הדברים הגדולים והכלליים הללו, אם יש לה זמן להתאבל על הילד, היא ענתה: "יש זמן לכול. יש כל החיים להתאבל. כרגע צריך לנצח, אני צריכה כרגע לנצח".
אני פותח בדברים האלה של גלית בן משה, האישה הגדולה הזו, כי המחויבות שלה לכלל ולמדינה צריכה להיות המופת גם לדיון הזה שלנו, הדיון על התקציב. ואני אסביר. אנחנו נדרשים לאשר כאן שינויי תקציב, הגדלת גירעון היום ושינויי התקציב בהמשך, בשביל המאמץ הכללי של המלחמה. אני רוצה לחזור כאן על מה שדרשתי משר האוצר בוועדת החוץ והביטחון, להציג בפנינו ובפני הציבור לשנתיים הקרובות, להציג בפנינו את התוכנית שלו, כחלק מהשינויים שהוא מבקש מאיתנו לאשר השבוע, כי אחרת יהיה לנו, גם חברי קואליציה, קשה מאוד להצביע בעד שינויי התקציב האלו.
המלחמה הזאת היא לא קורונה. ההוצאות של המלחמה הזאת הן לא הוצאות חד-פעמיות. נחשפנו כולנו במלחמה הזאת לכך שחסרים לנו דברים קבועים. אם אנחנו רוצים שהצבא שלנו לא יהיה, כמו שמישהו פעם קרא, קטן ולא מתמרן, אלא צבא שיש לו יכולת תמרון, צבא גדול וחכם, בשביל זה אנחנו צריכים קווי ייצור נוספים, חימושים נוספים, סד"כ נוסף. את כל זה אי-אפשר לכסות בהלוואה אלא בשינוי יסודי של התקציב.
אני רוצה למנות כאן שלושה שינויים, אדוני היושב בראש, שחייבים להיות מבחינתי חלק מהתקציב של השנה הבאה, 2024, שלא לומר גם 2025: 1. קיצוץ. קיצוץ בשכר, סוג של היטל מלחמה זמני, כמו שהיה בעבר. קיצוץ בהוצאות של הסקטור הציבורי, קיצוץ פרוגרסיבי. אני אומר את זה על השכר שלנו, חברי הכנסת, על השכר של כל עובדי המגזר הציבורי.
ח"כים, שרים, כל עובדי השירות הציבורי. חבר הכנסת קריב, באופן פרוגרסיבי. כל אחד ייתן משהו. כל אברך ייתן משהו, כל מלגה, כל עמותה.
שנייה, רק עוד שני משפטים. כל עמותה, כל הוצאות. כל אחד ייתן משהו.
דבר שני – ביטול יחידות ממשלתיות. מה שקרא פעם ראש הממשלה: האיש השמן שיושב על האיש הרזה. להקים ועדה חיצונית שתעבור משרד-משרד, ועדה שתקום עוד השבוע, כמו שביקשתי משר האוצר. יש הרבה מאוד יחידות ממשלתיות שאפשר לבטל.
דבר אחרון – חילוט כספי הטרור של הרשות הפלסטינית. רשות הטרור הזאת, שמכחישה לא רק את השואה, מכחישה גם את הטבח.
לא לקזז רק, לא להשאיר את הכספים האלה, אדוני היושב-ראש, מוקפאים, ואחרי זה להחזיר אותם, כמו שעשה השר גנץ. לחלט אותם.
אם נעשה את הצעדים הללו, אלו יהיו צעדים ראשונים שיסמלו שאנחנו בדרך נכונה של מחויבות לכלל, מחויבות אליכם, אזרחי ישראל. תודה רבה.
479 מילים של עמית הלוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.