קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
"ויאמר משה לבני גד ולבני ראובן האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה". רציתי לשאת היום נאום של אחדות, של ערבות הדדית, וזה כואב לי שאני צריכה להגיד דברים אחרים. אבל אחרי מעשה שפל שנעשה בממשלה בשבוע שעבר, שאותו כנסת ישראל מתבקשת לאשר עכשיו, כבר אין ברירה.
ממשלת ישראל החליטה, תוך כדי מלחמה עקובה מדם, בזמן ש-300,000 אנשים עזבו את הבית, את המשפחה, עלו על מדים ובאו למלחמה, דווקא עכשיו להגדיל את התקציב לאברכי כוללים ותלמידי ישיבות ב-500 מיליון שקלים, ובסך הכול 1.7 מיליארד שקלים. ממשלת ישראל החליטה לעודד ולתגמל השתמטות המונית משירות צבאי תוך כדי מלחמה. אין דרך לייפות את זה. ההשתמטות של החרדים מהצבא אינה ראויה גם בשגרה, אבל לתמרץ אותה, לתעדף אותה בעיצומה של מלחמה, זה כבר באמת שפל מוסרי חדש. כזה עוד לא ראינו.
נתניהו כראש ממשלה וסמוטריץ' כשר אוצר סופגים, ובצדק, את רוב האש מהציבור הישראלי, שנגעל מהמהלך הפוליטי והציני הזה. לצערי שותפים למהלך הזה כל השרים שהצביעו בעד או שהתנגדו לפרוטוקול בלבד, בידיעה שהתקציב הזה יאושר בכל מקרה. אבל הכי כואב לי על ראשי המפלגות החרדיות דרעי וגולדקנופ. התפללתי שלא אצטרך לשאת את הנאום הזה, התפללתי שדרעי וגולדקנופ יודיעו שהם מבקשים להסיט את התוספות של מאות מיליונים מהאברכים שלא משרתים אל העורף, אל החיילים, אל המפונים. התפללתי שבשעתה הקשה של מדינת ישראל הם יתעלו לרגע ויעדיפו את הממלכה על המגזר, אבל לצערי זה לא קרה.
אנחנו נזכור, נזכור מי נרתם למאמץ המלחמתי, ומי ניצל את המלחמה על מנת להמשיך ולבצר את ההשתמטות מהצבא ולהעביר תקציב אנטי-ביטחוני שמעודד 150,000 גברים צעירים בגילאי גיוס ובגילאים של מילואים להמשיך להשתמט. אחיכם באו למלחמה. אבל אתם, אתם לא באתם.
260 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.