קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפעמים דווקא הדבר שאנחנו לא יכולים לשנות הוא הדבר שמשנה אותנו. היום, 3 בדצמבר, אנו מציינים את היום הבין-לאומי לזכויות אנשים עם מוגבלויות. ביום זה אני מתבוננת בגאווה על ההתקדמות שעברה החברה הישראלית בנושא, אך יש עוד הרבה עבודה לפנינו. זכויותיהם של אנשים עם צרכים מיוחדים אינן רק סיוע פיזי או רגשי, אלא יש לשים דגש על כבוד, שוויון זכויות, הכלה וקבלת האחר. המיוחדים שלנו – כמו שאני אוהבת לפנות אליהם – הינם אנשים עם יכולות ותובנות יוצאות דופן. יש לנו המון מה ללמוד מהם. מרביתם משתלבים במסגרות חינוך רגילות, עובדים ואף מתגייסים בהתנדבות במסגרת "שווים במדים".
עם זאת, לצערי, היום הזה בישראל הוא לא יום חג. הממשלה בישראל רק אומרת, ובטח תגיד גם ביום הזה, עד כמה חשוב לתמוך בבעלי הצרכים המיוחדים. אבל קיים פער עצום בין ההצהרות של הממשלה לבין הצרכים של האנשים היקרים, שאני מבקשת לשמש להם פה. סדרי העדיפות של הממשלה הזאת מופרכים כמעט בכל פרמטר.
אדוני ראש הממשלה ואדוני שר האוצר, אם הייתם מגלים מעט חמלה, רק מעט, הייתם מעבירים אותה לטובת חסרי הישע; אנשים הזקוקים לסיוע יום-יומי רצוף, שידם אינה משגת. אדוני היושב-ראש, מעל במת הכנסת, בציון יום זה, אסור לנו לשכוח שב-7 באוקטובר המרצחים המתועבים לא חסו על רות פרץ ז"ל, בת 16 עם ניוון שרירים ומוגבלות שכלית, שנרצחה במסיבה בנובה יחד עם אביה אריק ז"ל, שרק רצה לחגוג שלום לצידה; ולא על נויה דן בת ה-13, על הרצף האוטיסטי, שרק באה לחגוג ערב שמחת תורה לצידה של סבתא כרמלה, זיכרונה לברכה, שאהבה כל כך. שתיהן נרצחו על ידי המרצחים המפלצות. השם ייקום דמן.
אנחנו לא שוכחים ולא סולחים. אני פונה מפה לקהילה הבין-לאומית ביום הזה. אנו מחויבים לא לשכוח את אלה שיש להם הכי הרבה צורך בעזרה, בתמיכה, ברגעים קשים אלו. עכשיו תורכם לעמוד איתם בצד הנכון של ההיסטוריה ולצד זכויות של אנשים עם צרכים מיוחדים. תודה, אדוני.
300 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.