קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי הנכבדים, ראשית אני משתתפת בצערה של משפחת קסטלמן על מותו של יובל הגיבור, שמנע פיגוע קשה הרבה הרבה יותר, ומברכת על ההחלטה לחקור את האירוע הטרגי הזה.
היום הוא היום הבין-לאומי לאנשים עם מוגבלות, אז אולי תתפלאו, אבל בתוך הכספים הקואליציוניים יש לא מעט עבור אנשים עם מוגבלות. לדוגמה, 6 מיליון לנופשונים לאנשים עם מוגבלות לשנת 2023, ו-12 מיליון לשנת 2024; 5 מיליון לשנת 2023 לכפרים לנוער בסיכון, ו-10 מיליון לשנת 2024. 6.3 מיליון לשנת 2023 לפעילות לחיזוק וסיוע לנוער בסיכון, 20 מיליון ש"ח לשנת 2024. 10 מיליון לשנת 2023 לשילוב קהילה בקהילה של מתבגרים המתמודדים עם קשיים נפשיים, ו-10 מיליון לשנת 2024. 35 מיליון ש"ח לגרעינים משימתיים – גרעינים מכל קצוות החברה הישראלית שעשו, ועושים לא מעט לחברה הישראלית בכלל ולחברה עם מוגבלות בפרט, בשגרה ובעיתות מלחמה, ואני יכולה להמשיך ולפרט.
ובכל זאת, אני עומדת כאן, והכאב הוא עצום. הכאב לא נותן לי מנוח. מאז שמחת תורה הוא לא נפסק – על הנרצחים, על החטופים, על הפצועים, על החיילים שלנו, על המשפחות שנשארו מאחור, על שמפלצות נכנסו לקיבוצי ויישובי ארצנו ועשו בנו שפטים, אבל כן – גם על שנאת חינם. על הדלק שאנחנו מתדלקים את האויבים שלנו, ואני לא מתכוונת לדלק למשאיות שלהם – גם על זה, אגב – אלא על השנאה שבינינו.
שר האוצר עומד פה ומבקש להעביר תקציב שהוא מעולה בעינינו – תוספת של 30.5 מיליארד ש"ח לשנת 2023 עבור מעט פחות משלושה חודשים עבור המאמץ המלחמתי לחזית ולעורף. כן, 30.5 לפחות משלושה חודשים. והאופוזיציה צווחה פה כאילו עומד מולם אויב העם, כאילו שכחנו את מה שעברנו. שכחנו את הפילוג ואת השסע. עומד שר לשעבר, ואני מקווה שהוא עוד יבקש סליחה, ומאשים אותנו באירועי שמחת תורה, טוען שיש לנו דם על הידיים. התבלבלת לגמרי, התבלבלת בין אויב לבין אוהב. מי שרצח, שבזז, שאנס, שביתר, ששרף, שביזה, וכמובן עשה את כל הדברים הכי איומים בעולם – זה סנוואר. אלו החמאס, אלו אותן מפלצות איומות. יש גבול. יש גבול, אל תחצו אותו. אנחנו יכולים להתווכח מה נכון למדינת ישראל, מה נכון לאזרחיה. אנחנו יכולים להתדיין איך הדרך הכי נכונה להגיע לטוב הזה. מותר להתווכח, זה חשוב. אבל אין לי ספק שאנחנו עם אחד, ידידי מאיר כהן. אנחנו עם אחד. כולנו עם אחד. ואנחנו צריכים לזכור את זה.
אנחנו לא יכולים לתת לשונאים שלנו לטפל בעניינים האלה.
אני רק רוצה לומר עוד משפט אחד. אתם מנפנפים במושג כספים קואליציוניים כאילו מדובר באיזו קללה. אז כן, גם אני הייתי מעדיפה שהכספים האלה ייכנסו לבסיס התקציב, בדיוק כמו כספים לספורט ולתיאטרונים ולחינוך ממלכתי ולבריאות. אבל כל עוד הם לא שם, זה לא אומר שהם לא חשובים. אני מסיימת. החרדים, כמו גם תושבי יהודה ושומרון, הם חלק מאזרחי מדינת ישראל, וגם הם זקוקים לחוסן. גם להם מגיעים מורים, מסגרות לנוער נושר. גם שם יש ילדים, נשים, גברים, וקשישים. אז, בבקשה, תפסיקו, תפסיקו עם השסע והשנאה הזאת. תודה.
459 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.