קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בחודשיים החולפים אני פוגשת את האזרחים ששילמו מחיר כבד מנשוא במלחמה הנוראית: את הורי החללים שנפלו בקרבות, את משפחות החטופים, את המשפחות שפונו מצפון ומדרום. נחשפתי לסיפורים שוברי לב רבים. ברוב המקומות שבהם הגעתי לחזק, יצאתי מחוזקת כשפגשתי את הישראלים היפים באמת של הארץ הזאת לאורכה ולרוחבה.
לפני כשבועיים הגעתי לבית משפחת גורטובניק, משפחה שמתגוררת במודיעין. ההורים עלו לארץ בשנות התשעים. הגעתי לנחם אותם על נפילתו של בנם, סמל שלמה גורטובניק, שנפל בקרב עקוב מדם בצפון הרצועה. שלמה, בן למשפחה ציונית ופטריוטית, ינק ערכים של אהבת הארץ ואהבת אדם בבית הוריו. אני מבקשת להקריא בפניכם את המילים שייחד לו אביו, אלכסנדר גורטובניק: שלמה, בן יקר שלי, סבא-רבא שלך, שקראו לו גם שלמה גורטובניק, נפל במלחמת העולם השנייה בקרב נגד נאצים. 80 שנה אחרי, שלמה גורטובניק נפל במלחמת חרבות הברזל בקרב נגד הנאצים. מורדי מחנות הריכוז היו מאושרים באדם, אם רק הייתה להם אפשרות למות עם נשק ביד במלחמות ישראל. אנחנו לא טובים מהם. ולנו הזכות. אין שנאה בליבנו, רק בית עזוב. למדת על אפלטון בבית הספר. הוא היה מודה לאלוהים על כך שהוא יווני ולא ברברי, חופשי ולא עבד, גבר ולא אישה. להוסיף אני רוצה: תודה שהולדת אותנו לעם העברי השנוא והנרדף בכל העולם. תודה שהילדים נולדו בארץ קטנה ואמיצה מאוימת בכל החזיתות. תודה ששירתנו בצבא העם הערכי והמוסרי בכל הזמנים.
הסיפור הזה של שלמה גורטובניק, ו-80 שנה אחרי – של שלמה גורטובניק, הוא תמצית הסיפור הציוני של כולנו, מדינה של ישנים וחדשים. אני יכולה רק לקוות שבתום המלחמה אנחנו נראה עלייה גדולה של יהודים מכל קצוות תבל לכאן, מדינת היהודים. זה הבית שלנו, ואנחנו לא הולכים לשום מקום. תודה.
265 מילים של שרון ניר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.