קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, ב-7 באוקטובר נפל דבר. מדינת ישראל איננה אותה המדינה. אנחנו לא כשהיינו. הלב כואב גם עם החטופים, גם על כל חייל שנופל או נפצע, על המשפחות. ואנחנו חווים מלחמה ואתגרים שכמותם לא חווינו – לא בהיקף, לא בכמות, לא בחוסר הוודאות שהם מביאים איתם. ומתוך השבר הגדול הזה, אחרי שנה באמת נוראית של הפקרות, באמת, עם ממשלה מהרעות שידענו, אם לא הרעה ביותר, קרה דבר מדהים, נפלא – ערבות הדדית. העם מראה לנו את גדולתו, יחד ננצח. אני וחבריי במחנה הממלכתי נכנסנו מתחת לאלונקה, כי אין קואליציה ואין אופוזיציה בימים אלה. את הפוליטיקה נשאיר לאחר כך.
אז אני רוצה להגיד עכשיו דברים מאוד חמורים. את ועדת החקירה שתקום אחרי המלחמה הזאת נצטרך להרחיב גם להפקרות הכלכלית של הממשלה הזאת, שלקחו את הכסף שלנו ובזבזו אותו בחרפה. ומה שאני אגיד עכשיו אני אגיד לפרוטוקול של אותה ועדת חקירה: שיקרו לנו. ב-9 באוקטובר הודיע ראש הממשלה לכל מדינת ישראל על אחדות, פעולה אחרונה בעלת חשיבות עליונה. המטרה העליונה שלנו, הפילוג בתוכנו נגמר, כולנו מאוחדים – וכשאנחנו מאוחדים אנחנו מנצחים. העם מאוחד.
סמוטריץ' – ב-15 באוקטובר הודה שר האוצר שנכשל, שעליו לשנות את סדרי העדיפויות בחלוקת התקציב – – –
שמחה, כדאי שתהיה – ששש, כמו שאומרים.
"צריך להודות ביושר, נכשלנו, סדר העדיפויות ישתנה", אמר שר האוצר שלנו. ב-12 בנובמבר הוא אומר: כשראש הממשלה פנה אליי ואמר לי: קח אתה את הניהול האזרחי, הוא אמר: אני לא עושה שום שיקול פוליטי, מה שהמדינה צריכה – אני נקרא לדגל. פקידי האוצר הגיעו, נקראו לדגל, והגישו הצעה: קצצו מהשנה הקרובה 2.5 מיליארד שקלים; יש כמעט 15.5 מיליארד שקלים שאתם יכולים לבחור מהם. תקפיאו את הכספים החרפתיים של 2024. שר האוצר שמע, וב-9 בנובמבר הכריז בתקשורת: אני אקצץ 1.6 מיליארד שקלים. בינתיים, בלי שנרגיש, הוא וגפני עיכבו בוועדת הכספים מיליארד שקל למפונים, לבתי מלון, למינהלת תקומה, כי פתאום הם קלטו שבאמת צריך לשנות סדרי עדיפויות.
ביום 26 בנובמבר פורסמה הצעת התקציב – – –
שנייה, שנייה. ההצעה עמדה על 961 מיליון שקלים בלבד.
ובאותו הלילה גם צנחה ל-717. אתם חושבים שזה הסוף?
818 מיליון שקלים זזו בכיסאות מוזיקליים ונוספו למשרד הדת, למשרד המורשת, למשרד המשימות הלאומיות.
אז אני רוצה לסיים. אדוני היושב-ראש, הציבור מסתכל על הממשלה הזאת, שאנחנו נכנסנו לתוכה מתוך תחושה שדברים באמת יהיו אחרת – –
– – והציבור נגעל. נציגי הממשלה דואגים.
ואני אומרת: עוד לא מאוחר לתקן. עוד לא מאוחר לתקן.
אז אני אומרת ואני מסיימת: עוד לא מאוחר לתקן – –
– – כי כשאתם תבואו אלינו אחרי המלחמה הזאת, עם מלווה מלחמה ועם מיסים, הציבור לא יקשיב לכם. תודה רבה.
423 מילים של אורית פרקש הכהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.