קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בפתח הדברים אני מבקש לבשר – ואני סמוך ובטוח שכולכם תתמכו – שאחרי דיון ארוך ומעמיק שהתקיים היום במשרד האוצר, קיבלתי החלטה להאריך את מתווה הפיצויים הכללי לכל העסקים במשק גם למהלך חודש דצמבר. כידוע, ועדת הכספים והכנסת אישרו את המתווה לחודשים אוקטובר-נובמבר. שר האוצר רשאי, בצו, באישורה של ועדת הכספים, להאריך לדצמבר. אנחנו מקבלים את ההחלטה היום, בתחילת החודש, ואני לא אכחד שהיו שיקולים וסברות לכאן ולכאן. אבל כפי שאמרתי, ממש מהשבוע הראשון של המלחמה, אחרי שקו הביצורים הראשון, הפשוט, של הקיום, של הביטחון, נפרץ, אנחנו בונים את קו הביצורים השני, הכלכלי, זה שבונה מחדש את האמון של אזרחי מדינת ישראל במדינה. יש מדינה, היא כאן בשעת צרה – –
– – אפשר לסמוך עליה. כפי שאמרתי, יש ערך גדול לוודאות ויציבות. אנחנו אומרים לבעלי העסקים, מצד אחד: בואו נחזור כמה שיותר לשגרה. אנחנו אומרים להורים – הכול כפוף להנחיות פיקוד העורף: תשלחו את הילדים לבתי הספר; בעלי העסקים – תפתחו את העסקים; הורים – לכו לעבודה, לכו לקניות, שבו במסעדות, לחזור כמה שרק אפשר לשגרה בתקופת המלחמה. זה נכון לחוסן הלאומי והחברתי של כולנו. זה חלק מתמונת הניצחון שלנו. אני חושב שבעניין הזה אין מחלוקת. ולמרות זאת, כן, אנחנו אומרים בתחילת החודש לכלל בעלי העסקים במדינת ישראל: יש לכם רשת ביטחון גם בחודש דצמבר. כשר האוצר אביא את הצו הזה, בעזרת השם, ממש בהקדם לוועדת הכספים. אני סמוך ובטוח שהצו יאושר פה אחד, קואליציה-אופוזיציה.
ומכאן להצעת החוק שעומדת על שולחננו. אני מקדים ואומר: זו הצעה שמתקנת את המסגרות.
יש לנו, כידוע, שני כללי מסגרת: האחד – הגירעון; השני – כלל ההוצאה. החוק שבפניכם מעדכן ראשית את יעד הגירעון, מגירעון של 2.25%, שבמקור היה מתוכנן לשנת 2023, ל-3.75%. תכף אני אדבר רגע על ההשלכות של הדבר הזה, אבל אנחנו מגדילים את הגירעון הצפוי השנה ל-3.75%, ואנחנו מתקנים גם את כלל ההוצאה בשני מרכיבים: 17 מיליארד שקלים תוספת לתקציב הביטחון – הדבר הזה שווה גם 3.75% מסך התקציב; ו-8.8 מיליארד שקלים להוצאות המלחמה האזרחיות. זה כמובן מצטרף לעוד 4.5 מיליארד שקלים בערך של התייעלות – 4 מיליארד בתוך התקציב, חצי מיליארד הוצאה מותנית הכנסה, בעזרת השם, מקק"ל. סך כל אותה קופסה, מה שאנחנו רגילים לכנות, הגדלת התקציב – 30.5 מיליארד שקלים, מתוכם 13.5 להוצאות האזרחיות.
מה יש בדבר הזה? אני מקווה שמחר יונח חוק התקציב על שולחן הכנסת, וביום רביעי נצביע עליו בקריאה הראשונה. אבל כבר שנבין, לשם מה אנחנו מגדילים את המסגרת של התקציב? אז אמרנו, 17 מיליארד שקל הוצאות הביטחון, לצבא באופן ישיר – חימושים, ימי מילואים. פשוט. מה יש בהוצאות האזרחיות? אז יש 3.5 מיליארד שקלים בערך למימון הפינוי לבתי המלון והחלופה שיצרנו; יש בערך 2 מיליארד שקלים למשרד לביטחון לאומי – מימי מילואים ועד הקמת מאות רבות של כיתות כוננות, ציוד, חימוש; עוד פעם, אני לא נותן עכשיו מספרים מדויקים, זה יונח פה על השולחן, בעזרת השם, מחר. יש כמיליארד שקלים תוספת מיידית, מזומן, למערכת הבריאות, עוד לפני ההתחשבנות עם קופות חולים, עוד לפני ההתחשבנות עם בתי החולים.
בעזרת השם. השאיפה היא להניח את זה מחר. עוד פעם, "בטוח" – אתה יודע, בעולם הזה שום דבר לא בטוח.
השאיפה שלנו להניח את זה מחר על שולחן הכנסת כדי להצביע על זה בקריאה ראשונה ביום רביעי. אנחנו חייבים את זה כמה שיותר מהר, וזה תכף מה שאני אנסה להסביר.
מיליארד שקלים למשרד הבריאות; כמיליארד למשרד הרווחה; 700 מיליון למשרד החינוך, עוד לפני הקמת בתי הספר העורפיים הזמניים במסגרת החזרה לשגרה של יישובי העוטף. זה מתוקצב במינהלת תקומה, שמתוקצבת בכמיליארד שקלים. באמת, המון המון כסף לאזרחים. עכשיו אני רוצה לומר על זה מילה.
הכול ל-2023. כל מה שאנחנו דנים. חוק המסגרות הנוכחי, כפי שאמרתי, התיקון של הגירעון ושל כלל ההוצאה, וחוק התקציב שיובא לכאן בהמשך השבוע – הכול ל-2023. תוספת של כ-30.5 מיליארד שקלים – 17 ו-13.5. 30.5 הוצאות נוספות בגין המלחמה, בשלושה חודשים בערך, מ-7 באוקטובר ועד סוף דצמבר.
למה זה נכון? וזה לא היה מובן מאליו. היו הרבה מאוד אנשים שלא רצו שנעמוד כאן בכנסת ונבצע את החקיקה הזאת. אגב, לראשונה מאז קום המדינה פותחים תקציב באמצע שנת תקציב לא רק כאיזושהי קופסת ביטחון לצבא. אני עמדתי בתחילת המלחמה בדילמה, והתייעצתי, אתם יודעים, עם שרי אוצר קודמים ועם בכירים לשעבר ועם כלכלנים בהווה, איזו מדיניות כלכלית נכון ליישם כרגע במלחמה. קיבלתי החלטה על מדיניות כלכלית מרחיבה, ואני מודה, לא כולם אוהבים אותה. אני מזכיר לכם שבלבנון השנייה לא קיבלו החלטה כזאת, ועשרות אלפי ישראלים תושבי הצפון היו באוהלים של גאידמק על חוף הים כי המדינה החליטה שהיא לא מממנת להם פינוי, מקסימום שולחת אותם לישון במתנ"סים, בכיתות לימוד, באולמות ספורט על מזרנים, ולהתקלח במקלחות של תיכוניסטים באולמות ספורט. וגם פה היו כאלה שרצו שזה מה שנעשה. והיו כאלה שאמרו: מערכת הבריאות תסתדר ומערכת הרווחה תסתדר, הכול יהיה בסדר. והרשויות המקומיות – איפה שכחתי – כמעט מיליארד שקל לרשויות המקומיות – –
– – אלה שפונו, אלה שקולטות, על ההוצאות המיוחדות שלהן. ומענקים שנתנו למפונים ולניצולים בשבוע השני, וקיבלנו החלטה בשבוע שעבר לתת להם עוד סבב כזה.
המון, המון. אין לך מושג עד כמה, נעמה. אין לך מושג עד כמה.
כמה אנשים אמרו: עזבו, אל תפתחו את התקציב, נסתדר בפנים. קצת קואליציוני, קצת זה – ואז אין לך כסף לכלום. ועל כל דבר מוציאים את הנשמה עם כפית כי צריך לשמור על הקופה.
עכשיו, תראו, אני לא מזלזל בזה. אני לא מזלזל בזה. צריך לשמור על הקופה, אין ארוחות חינם. כל מה שניקח היום נשלם מחר. ולצד המדיניות המרחיבה יש צורך גם כן לשמור על אחריות ועל ריסון, ולדעת לא להיות פופוליסטיים ולשים את המגבלות. לשים את המגבלות.
עזוב את הקמפיין השקרי הפופוליסטי הזה, הוא גם לא עומד פה על הפרק. הוא לא רלוונטי בכלל לחוק הזה.
הוא לא רלוונטי לחוק הזה. זה לא חוק התקציב.
תפסיקו עם הפופוליזם המקושקש הזה. כן, יש בתקציב הזה המון דברים טובים. ואני אומר לכם, אתם יודעים מה? אני אגיד לכם חד-משמעית: מי שמצביע עכשיו נגד, מצביע נגד תקציב למלונות של המפונים ונגד חלף הפינוי.
מי שמצביע נגד, מצביע נגד תקציבי הרווחה והבריאות והחינוך והבל"מ, נגד הטיפול במפונים, בגלל פופוליזם זול של כמה עשרות מיליוני שקלים שאתם אוהבים או לא אוהבים.
ואתם נתתם פי אלף. פי אלף. נתתם פי כמה וכמה בממשלה הקודמת, שאתם הקמתם.
אבל נתתם את זה למנסור עבאס, לרע"מ, כן. זה לא יאומן כי יסופר. תשמעו, עם ישראל, תשמעו.
היושב-ראש, תשמע. תשמע, היושב-ראש, אתה חייב לשמוע את הסיפור הזה. אתמול מנסור עבאס נתן איזה רעיון – –
– – שקורא לערבים להתפרק מנשקם. ואז, זה לא יאומן כי יסופר, חזר בו. הפרטנר שלכם בממשלה הקודמת, שנשענה על תומכי טרור אנטי-ציוניים, אתמול חוזר בו מקריאה לפרק את הנשק, שמשמעותה שאת הנשק לא צריך לפרק – –
– – ולו נתתם מיליארדים על גבי מיליארדים. זה היה בסדר לתת קואליציוניים. זה היה בסדר.
הצביעות – תקשיבו, זה חבל, זה חבל.
כי לעם מחוץ לבית הזה, שעוד רגע יטבע מהצביעות שנוזלת לכם מהאוזניים – –
– – מחוץ לבית הזה יש אחדות אדירה, יש לכידות אדירה.
אנשים נלחמים אחד עם השני, דתיים וחילונים, וימנים ושמאלנים, ובני הכפר ובני הקיבוץ והמושב והעיר, ונלחמים יחד חרדים ודתיים וחילונים.
והעורף כולו מחזיק ידיים ועובד יחד בלכידות מטורפת, ורק אתם – –
– – קטנים, קטנים, עושים פוליטיקה, והצביעות נוזלת לכם מהאוזניים. ואז תגידו: איך אתם עושים פוליטיקה – אתם עושים את האבא של האימא של הפוליטיקה.
– – שמקפל מדיניות כלכלית אחראית, מקצועית, לאומית, שעליה קיבלתי החלטה, כמו שאמרתי, מדיניות מרחיבה שמגדילה את התקציב.
ואתם, כמו אנשים קטנים, מסכסכים בין החרדים לחילונים. אתם תקועים עוד ב-6 באוקטובר, תקועים ב-6 באוקטובר.
בפלגנות, בהסתה, בשנאה – שם אתם תקועים. שם אתם תקועים. ואני אופטימי, אני אופטימי, כי עם ישראל בז לכם.
עם ישראל רוצה את האחדות, רוצה את הלכידות, רוצה את האהבה בינינו – –
– – רוצה שנדאג לכל הצרכים של כל המגזרים ושל כל שכבות האוכלוסייה. זה מה שעם ישראל רוצה.
והוא מתקומם בכל נימי נפשו מהקמפיין השקרי והציני, והמסית, באמת, הנמוך, הרדוד הזה שאתם מובילים. אני חוזר ואומר, אני גאה במדיניות הכלכלית שאני מוביל.
אני גאה בזה שאני דואג למפונים ולניצולים ולחבל התקומה.
והיה אצלי דיון ארוך עם כל המשתתפים על איך חוזרים כמה שיותר מהר לשגרה. אני גאה על התוספות לבריאות, ולחינוך, ולרווחה, ולמשרד הבל"מ – –
– – ולתרבות ולספורט, שנתנו להם מתווה. ואני גאה על מיליארדים על גבי מיליארדים סיוע לכל העסקים במשק. אני גאה על ההחלטה שלי עכשיו להאריך את זה גם לחודש דצמבר. אני גאה על החוק הזה.
ואני בעיקר עצוב בשבילכם, שבשביל כמה גרושים שאתם אוהבים יותר, אוהבים פחות, כי זה הולך לחרדים, אז אתם לא מתביישים להצביע נגד התקציב הטוב הזה.
ומבחינתכם שהמפונים ישנו על מזרנים ושהניצולים יהיו אצל קרובי המשפחה שלהם.
אתם תצביעו נגד התקציב האחראי והטוב.
והינה, בליאק, אתה הרגע, בבוקר, שיקרת בציוץ שלך, כי אופק חדש זה 34 מיליון ולא 177, וזה כבר תוקן בגוף ההחלטה, רק אתה לא מעודכן.
באמת, איך אתם לא נבוכים מעצמכם, איך אתם לא נבוכים מעצמכם.
תקציב כל כך גדול, כל כך טוב, כל כך אחראי, כל כך לאומי, כל כך נותן רשת ביטחון לכל החלקים של החברה הישראלית – אלה שבחזית, אלה שבעורף. לא דיברנו על המענקים למשרתי המילואים ולבני המשפחות שלהם. אנחנו עובדים עכשיו על עוד חבילה גדולה, תקציב כל כך טוב, ואתם לא מסוגלים להתגבר על קצת שנאת חרדים צינית, על כמה מיליונים – אתם לא אוהבים.
וכמו שאמרתי, אתם הרי נתתם פי כמה וכמה לתומכי הטרור, שמזדהים עכשיו עם מה שקורה עם חמאס בעזה.
אתם לא מתביישים? אני גאה בתקציב הזה, הוא יעבור כאן ברוב גדול. אתם – – –
כן, והציבור הישראלי יראה אתכם מצביעים נגד – –
– – נגד תקציב טוב, מרחיב, אחראי, שבונה את חומת הביצורים הכלכלית שאזרחי ישראל כל כך צריכים אותה בצפון, בדרום, בכל מקום. חבריי, אנחנו עושים את הדבר הנכון.
תצביעו בעד. זה יעבור, אנחנו ניתן מענה אחראי לכל צורכי המשק. תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מאיר, הבית הזה שמע הרבה אמירות קשות. לצערי אין חוק שאוסר לשקר בו, ומותר, לצערי – אני חשבתי שבמלחמה צריך לשים בצד פוליטיקה, וצריך לשים בצד חילוקי דעות.
אבל כמה נמוך אפשר לרדת? אני אשם בטבח? זה מה שאתה אמרת. אז תבוא לפה, תתנצל ותחסוך לי את הנאום. אתה אמרת שלי יש דם על הידיים.
זה מה שאמרת. יש פה טלוויזיה שצילמה את זה.
אני מבקש שהוא יבוא עכשיו. תבוא להתנצל. יש אמירות שלא אומרים. אני לא עסוק עכשיו במי אשם. אני חודשיים אומר שיהיה מספיק זמן, בשש אחרי המלחמה, לחשבון נפש שכל אחד יעשה בעצמו. אבל לא אני תמכתי בהסכמי אוסלו שהתחילו את הבריחה הנוראה הזאת מהטרור ומעזה.
אני חטפתי מכות משוטרים בסוף כיתה ח' כשהפגנתי נגד וניסינו למנוע את האיוולת הזאת. "אל תיתנו להם רובים", זעקנו בגרון ניחר, ולא הקשיבו לנו. לא אני מחאתי כפיים בגירוש מגוש קטיף, עוד פעם, כשהקמנו קירות וגדרות וברחנו, ואמרנו: לא נורא, לא נורא, יהיה בסדר, יהיה שלום, מזרח תיכון חדש. לא אני. לא אני, לא חבריי, לא המחנה שאני בא ממנו. אנחנו שנים צועקים נגד כניעה לטרור. שנים אני אומר שנצטרך לכבוש את עזה מחדש. הפכו אותי לסהרורי ולמשוגע.
אני לא אעז, מאיר, לא אעז. יהיו תחקירים שאחרי המלחמה, ויהיה חשבון נפש. ואמרתי אין-ספור פעמים: אני את חשבון הנפש שלי אעשה. יהיו גם אנשים שיצטרכו להפיק לקחים אישיים. אני לא אעז בחיים להאשים. יש אשם אחד בדבר הנושא הזה, קוראים לו חמאס. הנאצים של דאעש וחמאס הם אשמים.
ואתה עשית בעיניי מעשה שלא ייעשה. רק שם נמצא הדם על הידיים. רק שם נמצאות האשמה והאחריות. תתבייש לך.
1,840 מילים של בצלאל סמוטריץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.