קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד היושב-ראש, לפני שבוע בדיון בוועדת הפנים, כשדיברתי על סוגיית המיגון וההכרה בכפרים הלא-מוכרים, אמרתי לך – פניתי באופן ישיר ואמרתי לך: בוויכוח בין ישראל הראשונה לישראל השנייה יש את ישראל השנייה השקופה, בנגב, שאף אחד לא רואה אותה. כשמדברים על התקציב אני רוצה להרגיע את ישראל הראשונה וגם השנייה, כי ראש הממשלה אמר לכולם אתמול שאין בעיה עם כסף ויש כסף לכולם.
אני רוצה לענות לראש הממשלה מעל דוכן זה. אכן, אולי אתם תתווכחו, בסוף תמצאו את הכסף גם לישראל הראשונה וגם לישראל השנייה. אבל לערבים הבדואים בנגב, למערכת החינוך הערבית הבדואית בנגב, אין לכם את הכסף. יותר משנה – מעל כל דוכן ובכל דיון בוועדת החינוך – 5,000 ילדים בגילי שלוש עד חמש במערכת החינוך הערבית הבדואית בנגב, אין להם כיתות גן. לא רק שאין להם כיתות גן – אין שום מחשבה למשרד החינוך, לממשלה, איך למצוא פתרון לילדים האלה. יושב כאן יושב-ראש ועדת החינוך. היינו בסיור, ראינו את המציאות הקשה שם, אבל עד רגע זה אין שום מחשבה רצינית, לא בממשלה ולא במשרד החינוך. תארו לעצמכם 5,000 ילדים יהודים שאין להם מסגרת חינוך, אין להם גן. מה הייתם עושים? באים להתווכח, בתקציב, על חינוך חילוני, חרדי? אני מאמין שלכולם מגיע וכולם צריכים לקבל, גם חילונים, גם חרדים וגם ערבים. אבל במציאות הקיימת, הערבים בכלל והבדואים בפרט, בכל מה שקשור לתקציב הם לא נמצאים בתוכנית הממשלה.
לכן אני בא ואומר: כשבאים להתדיין על תקציב, הדבר הראשון שצריך להיות בפנים הוא האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב, ובמיוחד במערכת החינוך. תודה רבה.
245 מילים של יוסף עטאונה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.