קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. חברי וחברות הכנסת, והשר, אני מקווה שהוא כאן. מה שהיה כאן, גם הצורך – גם שלך, סליחה, אדוני היושב-ראש – להגן על הילולת הבבא סאלי על פני כל הדברים, וגם מה שהיה עם שר האוצר – אתם יודעים, אנחנו יכולים להגיד כאן הכול, אבל העם רואה עד כמה אתם פשוט מנותקים לחלוטין ממה שקורה בשטח. כמו שאתם לא מסתובבים ולא רואים מה קורה בבתי חולים, אצל המפונים, מה קורה אצל האזרחים – אותו הדבר אתם לא רואים מה קורה בכל אספקט ואספקט בחיים. אם אין לחם, תאכלו עוגות, אמרה מארי אנטואנט, למרות שאומרים שזו הייתה מארי מספרד, אבל לא משנה. זה היה מה שייצג את הניתוק לפני המהפכה הגדולה בצרפת. אז "אלו החיים", זה המשפט של ראש ממשלת – או מלך – ישראל, שמייצג את הניתוק, שהוא אמר לגבי יובל קסטלמן, שירו בו אחרי שהוא נטרל את המחבל ואמר: אני נכנע. זה הניתוק של ראש הממשלה, שאומר: אה, יורים לפעמים גם באנשים שלנו. אלה החיים. זו הכוונה. זה הניתוק.
ניתוק, כי כאן הכול נמשך כביכול כרגיל. אומרים: אנחנו בקבינט מלחמה; האופוזיציה בכנסת אומרת: אנחנו במלחמה, נעזור לאשר הכול. אבל הניתוק נמשך כאילו לא נהרגו לנו 1,300 ילדים וילדות של עם ישראל. ניתוק, כי יש גופים, עמותות, כמו פתחון לב, רותי ברודו, עומר אדם, שעוזרים לחיילים עם הצרכים שלהם, כולל ח"כים כאן, שרצים ממקום למקום, נותנים לזה מעיל, לזה איזה קפלס"ט, לזה אפוד טקטי או כל משהו טקטי אחר.
אבל כאן, במקום שאנחנו נבוא ונילחם שלכל חייל יהיה הכול, נלחמים על הבבא סאלי, נלחמים על אברכים, נלחמים על להביא כסף לאנשים שלא עשו צבא, ששמעו על צבא בסיפורים, על הצבא של דוד המלך אולי. איפה שותפות הגורל? איפה האמת? איפה אנחנו, כשאנחנו מקבלים גם בחמ"ל של חברי הכנסת, שנמצאים פה אנשים מהקואליציה ומהאופוזיציה, בקשות ותחנונים מאנשים בצפון שקופאים מקור כשיורד גשם, ואולי אפילו שלג? כאן באים ורוצים לתת עוד לסטרוק, עוד לעמותות של אלה, עוד לשל אלה. אבל אפילו יושב-ראש הקואליציה אמר במשהו שהודלף מהסיעה של הליכוד עכשיו: לחדר מיון בדרום, שכולם מבינים עד כמה היו צריכים עוד חדר מיון עכשיו – לזה מקצצים בכספים הקואליציוניים. זה הניתוק שאתם נמצאים בו.
אנשים נלחמים על העתיד של המדינה, וכאן ממשיכים כרגיל – לשמן את הבייס, לשמן את הכסת"ח, לעבוד בשביל האנשים שבאים לכאן, שיש להם זמן לבוא לכנסת וללחוץ עלינו, ולא בשביל האנשים שבאמת עושים יומם ולילה בצבא, בשטח, בחברה האזרחית.
כל פעם אני בא לכאן לישיבה, שומע על עובדי משרדי ממשלה שעובדים ימים ולילות, ולכן הם מבקשים לדחות כל מיני דברים שהחליטו כאן פעם. כל הזמן. לכן החלטות על עזרה למפוטרים, עזרה לעסקים, נדחות בעוד שבוע, בעוד שבועיים. ימים ולילות, סליחה, לא עושים כאן. יש כאן ניתוק.
אלה החיים שאתם יצרתם. אני מסיים, אדוני, במשפט אחרון, כי הכסף – שר האוצר לא נמצא כאן; על הדם, שר האוצר, אנחנו נדבר באמת אחרי המלחמה, אבל גם הכסף הוא בידיים שלכם, של כל אחד ואחת שמצביעים כאן. ההיסטוריה תראה איך התנהגתם, על מה הצבעתם ואיפה היה המרד שלכם והכוח שלהם בשעה גורלית כזאת של עם ישראל ומדינת ישראל. תודה רבה.
490 מילים של בועז טופורובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.