קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב בראש. אני דווקא רוצה להתחיל בלומר מילה טובה. אני חושבת שבתוך רכבת ההרים הרגשית המאוד-מאוד גדולה שכולנו חווים בחודשים האחרונים, היו גם רגעים אמיתיים ומזוקקים של גאווה, של אחדות, של דברים טובים שקרו לנו. אני פונה אליך, חבר הכנסת יוסי טייב, כי אני רוצה להגיד לך שאני באמת באמת התרגשתי כשראיתי את החיילים החרדים מתגייסים. התרגשתי לראות אנשי משפחה שמחליטים להתגייס בגיל מאוחר. התרגשתי מאוד מהעשייה של זק"א ושל איחוד הצלה. התרגשתי מההתנדבות האין-סופית שהייתה בחברה. ראיתי גם הרבה מאוד חרדים שהיו להם כל מיני יוזמות מאוד מאוד יפות בחברה. ובאמת, אמיתי, זה ריגש אותי מאוד.
ואני אומרת את זה מכיוון שאני חושבת שהדיון פה עכשיו הוא בדיוק הפוך מפוליטיקה, הוא בדיוק המשהו האחר, ואני אסביר את עצמי. זה לא נוגע לפוליטיקה כמו שזה נוגע בעיניי להגינות בסיסית של בני אדם. הייתה לי זכות מאוד מאוד גדולה לקחת חלק מאוד משמעותי גם בהקמה של חמ"ל חברי הכנסת וגם בעבודה השוטפת של החמ"ל הזה.
ומצאתי את עצמי עושה קשת של דברים מאוד מאוד רחבה – אם זה גיוס לטובת החיילים שלנו של ציוד, אוכל, למשפחות המפונות. כמובן, עברנו מהלוויה להלוויה ומשבעה לשבעה. עשינו הכול מהכול. ומצאתי את עצמי משתפת פעולה ויושבת מהבוקר עד הלילה ברצף עם אנשים פה במשכן שכנראה חודש לפני לא הייתי חולמת שזה יקרה. הינה, קטי נכנסה. אז הייתה קטי – – –
עבדנו יפה ביחד. קטי, יוליה, פנינה, פינדרוס, וסרלאוף, ועוד רבים וטובים – אני לא רוצה לשכוח אנשים. שיתפנו פעולה והצלחנו להגיע גם להישגים ולעזור לחברה הישראלית, שזה הדבר העיקרי והחשוב. שמנו את הפוליטיקה בצד ועשינו הכול לטובת עם ישראל, לטובת חיילינו, וכמובן לטובת חטופינו.
בתוך רכבת ההרים הרגשית הזאת שאנחנו חווים, לפחות אני מרגישה בתוכי, בחשבון הנפש הפנימי שלי, שעשיתי כל מה שאני יכולה כדי לנצל המשאבים שיש לי, כדי לנצל את היותי נבחרת ציבור כדי לעשות למען העם. ואפילו שהפכתי להיות רס"פית שמדברת מהבוקר עד הלילה עם מג"דים, ומ"פים, וחיילי מילואים, ואימהות שלהם, ודואגת לנעליים, לשק"שים, למזרנים, לאוהלים, הכי התגאיתי בזה בעולם, כי ידעתי שזה מה שצריך עכשיו, זה מה שחשוב עכשיו, וכולנו צריכים להתעלות מעל הפוליטיקה. אז בחשבון הנפש שלי – – –
רגע, רגע, אני כבר מסיימת. בחשבון הנפש שלי אני מרגישה בסדר גמור. אבל לא הגעתי לחלק המרכזי, שזה התקציב שמובא בפנינו. ואני רק רוצה להגיד, כי לא הספקתי להגיד את כל מה שאני רוצה.
שני משפטים. רק שני משפטים. בסוף בסוף גם הציבור מסתכל עלינו ורואה מה אנחנו עושים. ויש לכם עדיין זמן לעצור את זה ולהוציא את הכספים האלה – –
– – מהצעת החוק הזאת שאנחנו הולכים להצביע עליה. הציבור יזכור את זה ביום שאחרי. תודה רבה.
423 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.