קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בדרך כלל כשכנסת ישראל מחוקקת חוק היא שואלת את עצמה איך בדיוק הוא יתרגם את עצמו לעולם האמיתי. לא תמיד אנחנו יודעים. אנחנו מחוקקים, אחר כך החוקים מקבלים תקנות, עוברים לחיים האמיתיים, ואתה לא יודע איך זה בדיוק יעבוד. החוק הזה, אנחנו יודעים בדיוק איך הוא ייראה בעולם האמיתי, כי כבר עברנו את זה.
בשנת 1985 מדינת ישראל כולה תמיד שמרה מאוד בקפידה – חילונים, דתיים, מסורתיים, חרדים, כולם שמרו על כך שפסח יהיה כשר ולא יהיה חמץ בפסח. אנשים, גם מהמשפחות הכי חילוניות, הגעילו כלים לקראת הפסח. היה ברור מאוד שזה חג שמכנס את כולנו לאיזה מקום של אהבת ישראל ואהבת היהדות. ואז ב-1986 עבר חוק החמץ הראשון, שגם עליו אמרו את כל מה שנאמר פה היום – שזה רק טכני, שזה רק לרשויות שמעוניינות. באותה שנה בפעם הראשונה אנשים התחילו לעשות מנגלים בחופים, משפחות שמו לחם ליד המצות על שולחן הפסח, אנשים אמרו לעצמם: אוקיי, אם כופים עליי, אז לא. כי אפשר לכפות על אדם לא לאכול חמץ, אי-אפשר לכפות עליו להאמין ביציאת מצרים. ומה שקרה, מ-1986 התחיל תהליך שפירק את איך שחג הפסח נראה בהרבה מאוד משפחות בישראל. יותר ויותר אנשים אמרו: אוקיי, מנסים לכפות עליי, אז התשובה היא לא, כי יש לי זכויות ולא יכפו עליי את היהדות. ומה שאתם עושים עכשיו – – –
מה שאתם עושים עכשיו יכפיל את זה וישלש את זה, וילדים בני 16 יחשבו שזה מצחיק לזרוק לחמניות בתוך בתי חולים, ומשפחות יפסיקו לשמור על פסח. פרקי אבות ה': "כל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה". זה מה שאתם עושים עכשיו, מחטיאים את הרבים, ואתם תגרמו לזה שבחג הפסח יהיה הרבה פחות פסח, ואנשים פחות ישמרו, חמץ – – –
282 מילים של יאיר לפיד. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.