קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, בוקר טוב.
ברוך השם, גן עדן. תשמעי. אני מגיע הבוקר לנאום כאשר חיברו לנו את היום עם הלילה, ואנחנו כבר לא יודעים מה להגיד – בוקר טוב, ערב טוב, צוהריים טובים.
העיקר שיהיה טוב. אבל כשאתה מגיע לכנסת, ואתה רואה שכבר הונח חוק השפיטה על שולחן הכנסת, זה אומר הכול. איך יכול להיות מצב כזה שראש ממשלת ישראל עומד בפני כל עם ישראל, ואומר בצורה ברורה: אני משהה, בה"א – ומדגיש: בה"א – את החקיקה, ולמוחרת בבוקר חוק השפיטה מונח על שולחן הכנסת. למה לעשות את זה? למה להכניס אצבע בעין לכל עם ישראל? למה להכניס אצבע בעין לכל חברי הכנסת?
אני לא מצליח להבין. ואני אגיד לכם את האמת, אני אישית, יש לי ניסיון אדיר עם ביבי נתניהו בנושא חוק הלאום. חוק הלאום, שדרס את העדה הדרוזית, הוציא את העדה הדרוזית מתוך מדינת ישראל ושם אותם סוג ב', פגע בהם קשה מאוד. חייל שנותן את השנים הכי טובות שלו בגיל 18, וכמעט 87% של העדה הדרוזית עושים את זה – לאום ייחודי לעם היהודי. ראינו את ההפגנות. ראינו את היציאה לרחובות של העדה הדרוזית. ראינו את המחאה של העדה הדרוזית. ואז נתניהו מזמן אותנו אליו, ואני הייתי שם עם כל ההנהגה של העדה הדרוזית. הוא יושב איתנו, ומבטיח לנו – תראה, הבטחה של ביבי. הוא אומר לנו: תוך 60 יום נחוקק חוק לעיגון מעמדה של העדה הדרוזית כשוות זכויות במדינת ישראל. 60 יום. זה היה בשנת 2018. עברו 60 יום ועוד 60 יום ועוד 60 יום. חברי עודד, מ-2018 עברו 60 יום או עוד לא?
60 יום ועוד 60 יום ועוד שישה חודשים ועוד שישה חודשים עברו, ועד עכשיו כלום לא קרה. אני אומר לך, גברתי היושבת-ראש – בטח גם את מכירה את נתניהו טוב מאוד – שההבטחה שלו לא שווה כלום. תשאל כל דרוזי והוא יגיד: אתם עמדתם מולנו ואמרתם שראש הממשלה הבטיח לכם שיחוקק חוק לעגן את מעמדה של העדה הדרוזית כשוות זכויות. אתם שיקרתם לנו או שראש הממשלה שיקר לנו? ואז אני אומר להם: יושב שר בכיר אצל ראש הממשלה, שהניח תקציב אתמול, ואמר עליו "שקרן בן שקרן"; לא אני אמרתי את זה – שר בכיר בממשלת ישראל – אז אני אומר לכם: אני לא שיקרתי לכם, לעדה הדרוזית. גם ההנהגה הדרוזית לא שיקרה לכם; מי ששיקר לנו זה ראש הממשלה, שהבטיח לנו חוק לעגן את מעמדה של העדה הדרוזית ולא עיגן את מעמדה של העדה הדרוזית. לכן, ברגע שבאים ומניחים את חוק השפיטה כאן על שולחן הכנסת, זה אומר הכול. זה אומר הכול – שנתניהו לא מתכוון, לא מתכוון להידברות. הוא מתכוון למריחת זמן.
אבל עם כל זה, אנחנו בישראל ביתנו הבטחנו, ומילה זו מילה אצלנו, שנגיע לבית הנשיא. נגיע בשביל עם ישראל, בשביל האנשים שעמדו ברחובות, בגשם, בקור, וביקשו רק דבר אחד: לשמור על הדמוקרטיה במדינת ישראל, לשמור על ישראל כמדינה דמוקרטית, לתת להם לחיות בכבוד במדינה שלהם, לתת להם לגדל את הילדים שלהם בכבוד, לתת עתיד לילדים שלהם ולנכדים שלהם. אנחנו נעשה את זה, נגיע לבית הנשיא. אני מקווה ורוצה להאמין, עם כל הקושי להאמין לנתניהו, שהוא באמת רוצה להגיע לסיכומים והידברות, וחוק מוסכם על כולם, עם כל הקושי בדבר.
אנחנו כאן עומדים ומדברים על חוק החמץ. אני אמרתי לחברי עודד, שהוא אמור לתת את האנשים מהסיעה שידברו כאן בכנסת: תשמע, מה יש לי לדבר בחוק החמץ? תן למישהו אחר לדבר. אני אעלה ואדבר חצי שעה עכשיו על חוק החמץ? עם כל זה אני חושב, ואני אומר לכם: אני, חמד עמאר, לא אוכל פיתה לפני יהודי שאוכל מצה, כי אני מכבד אותו, ולא אעשה את זה. ואני כדרוזי, וכל הדרוזים, לא נאכל לפני מוסלמי שנמצא בצום, כי אנחנו מכבדים אותו. ואני חושב שגם את מכבדת את המוסלמי שצם, ולא תאכלי לידו, בגלל שהוא צם. ואני מאמין שעם ישראל מכבד אחד את השני, ואף אחד לא יעשה את זה לשני – בלי חוקים, בלי חוק החמץ, בלי להביא אותנו כל הלילה לכאן בשביל לחוקק את חוק החמץ, ומבלי שמישהו בבית החולים ייכנס לתוך האוכל שלו ומה הוא מכניס באוכל שלו. אם מישהו נכנס לחולה לבקר חולה ומביא לו אוכל, לא צריך ששומר יבדוק איזה אוכל הוא מביא, ומה הוא מכניס לבית החולים. קצת כבוד בינינו כבני אדם. אני לא מבין את הקואליציה הזאת. אני לא מצליח להבין.
אני נמצא בכנסת מעל 14 שנים. עברו הרבה חוקים כאן. עמדתי כאן הרבה זמן ודיברתי, אבל לא עבר עליי מצב כזה של חוקים, חוקים כאלה, מחוק המתנות לחוק החמץ לחוק דרעי לחוק בן גביר לחוק סמוטריץ'. מה אתם רוצים? מה אתם רוצים? לאיפה אתם רוצים להגיע? מתי תירגעו ותטפלו בדברים החשובים לעם ישראל? אנחנו מדברים על החמץ? המצה עלתה ב-20%. אני מכבד מאוד את חברי הכנסת החרדים.
אז לעולם דרוזי לא יכניס חזיר, ואני חושב שאף אחד לא יכניס משהו שיפגע במישהו אחר. אבל אני באמת שואל את הממשלה הזאת: מתי תתחילו לטפל בדברים החשובים? אמרתי שאני מכבד מאוד את חברי הכנסת החרדים. אני ראיתי אותם, איך נלחמו בנו, כי ישבנו כאן והייתי שר במשרד האוצר. אין יום שני שלא עליתי לכאן, אין יום שלישי שלא עליתי לכאן, ועניתי להם. אין יום רביעי שלא הייתה לי הצעה לסדר-היום וחוק שהם מביאים לטובת האזרחים ולטובת הבוחרים שלהם. איפה הם נעלמים עכשיו, כאשר קילו פרגיות עולה 75 שקלים? איפה הם נעלמים עכשיו, כאשר המצות עולות ב-20%? המחירים מזנקים. סל הקניות מזנק. איפה הם עכשיו? אני לא רואה אותם עכשיו במליאה ואני לא שומע אותם. אני רואה אותם מתרכזים רק בדבר אחד – בחוק החמץ, בחוק המתנות. מי שלא יודע מה זה חוק המתנות, אני אסביר לו בשני משפטים. זה חוק שמאפשר לנבחר ציבור – ראש ממשלה, שר, חבר כנסת, אפילו עובדי ציבור, את יודעת, הרחיבו את זה, גם עובדי ציבור – הוא יכול לקבל תרומות לשתי מטרות: מטרה אחת, אם מתנהל נגדו משפט, לצרכים משפטיים, ונגד מי מתנהל משפט עכשיו, חברי? אין לי עם מי לדבר חוץ ממך עכשיו; עם מי מתנהל משפט עכשיו?
מי מנהל משפט עכשיו, והוא צריך לשלם הרבה כסף? למי אנחנו מחוקקים את החוק הזה שהוא צריך את זה דחוף, כי הוא כבר קיבל 250,000 דולר והוא צריך להחזיר אותם, כי בית-המשפט קבע, והיועץ המשפטי קבע שהוא צריך להחזיר אותם? מי יכול להחזיר את הכסף הזה? גברתי, את יודעת מי צריך להחזיר כסף עכשיו ומי צריך לקבל כסף עכשיו ותרומות? ראש הממשלה. נגדו מתנהל משפט. ולא רק ראש הממשלה, ולא רק השר, ולא רק חבר הכנסת, ולא רק עובד הציבור – גם הבן שלו והמשפחה שלו יכולים לקבל תרומות. נגיד שמתנהל משפט נגד הבן שלי עכשיו, הוא יכול ללכת ולקבל תרומות ולכסות את המשפט שלו.
לאיפה הגענו? לאיפה הגענו? זה חוק המתנות, למי שלא מבין מה זה חוק המתנות – לאפשר את השחיתות בצורה חוקית. זו שחיתות לשמה. רק פרלמנט מושחת יכול לחוקק חוק כזה, ממשלה מושחתת יכולה לחוקק חוק כזה, לאפשר לנבחר ציבור לקבל תרומות לצרכים משפטיים ולצרכים רפואיים. הלוא אנחנו יודעים, חברי כנסת ושרים, יש להם גם תקציב בתוך התקציב, כך שהם יכולים לקבל ייעוץ רפואי. הם לא צריכים תרומות בשביל לקבל את זה. יש את הביטוח הרפואי שכל אחד מאיתנו יכול לעשות אותו, לא באלפי שקלים – ב-100–120 שקלים אתה יכול לעשות ביטוח רפואי, אם לא מספק אותך רק הנושא של קופת חולים ואתה רוצה להיות בטוח שאתה תקבל את כל הטיפול הרפואי. זה לא אלפי שקלים – ב-120–130 שקלים אתה יכול לעשות גם ביטוח רפואי. אז אנחנו לא צריכים את התרומות האלה. אני לעולם לא אשתמש בהן. אני מאמין שרוב חברי הכנסת לא ישתמשו בזה, ואני מאמין שרוב השרים לא ישתמשו בזה, וגם לא ישתמשו בתרומות למען הגנה משפטית והוצאות משפטיות. זה חוק המתנות.
אבל שכחנו לטפל בדבר החשוב ביותר – יוקר המחיה. יוקר המחיה שנוגע בכל אחד ואחד מאיתנו, בציבור שלנו, באנשים שרוצים ללכת למכולת כדי לקנות את המצרכים הבסיסיים שלהם – הממשלה הזאת שכחה להתעסק בנושא הזה, שכחה לגמרי להתעסק בנושא הזה. אתמול העברנו תקציב – תאמינו לי, אני כבר העברתי תקציב עם שר האוצר אביגדור ליברמן, אני יודע קצת על התקציב. קראתי את התקציב, וראיתי: תקרת ההוצאה – 484 מיליארד שקל בשנת 2023, שזו תוספת של 32 מיליארד שקל מתקציב של 2022, ועוד לא הגעתי ל-2024, ששם זה כבר 514 מיליארד, עוד תוספת. ואני שואל את עצמי: האם החשב הכללי של האוצר, כאשר הוציא את הדוח שלו והראה שינואר-פברואר הייתה ירידה של 12% בהכנסות המדינה, ידע על הכנת התקציב הזה, שהוא לא ריאלי ולא יכול היה להגיע לידי ביצוע ולגירעון אדיר אם הם יממשו את התקציב שהם שמו, כי הכנסות המדינה ירדו? כל מי שחושב שבלחיצת כפתור תחזירו את שלושת החודשים שהרסתם בכלכלת ישראל – אתם טועים. אתם טועים. הרבה חברות ישראליות יצאו מכאן. הרבה משקיעים זרים לא מגיעים לכאן.
אני אתן לך נתון פשוט – שאל אתכם את השאלה הזאת חבר הכנסת שדיבר לפניי. 42 מיליארד דולר היו ההשקעות רק בהייטק הישראלי בשנת 2022-2021. 42 מיליארד שקל השקעות. ומה צפי ההשקעות של 2023? בערך 3 מיליארד דולר יהיו ההשקעות במדינת ישראל בשנת 2023. זו ירידה בלתי-אפשרית. זו ירידה אדירה בהשקעות. כל עובד הייטק שאנחנו קולטים במדינת ישראל – לא רק את עובד ההייטק אנחנו קולטים, מסביבו אנשים שעובדים שלא קשורים להייטק, גם הם מתפרנסים, גם להם יש עבודה. כאשר באים ומוציאים את ההשקעות הזרות ממדינת ישראל, מה זה אומר? זה אומר שאנחנו הולכים למיתון. מה זה אומר עוד על האזהרות של הכלכלנית הראשית של האוצר? ששר האוצר חשב לתומו שהוא יקיים דיון עם היועץ המשפטי של משרד האוצר, שאני מכיר, עם הכלכלנית הראשית, שאני מכיר, עם ראש אגף תקציבים, שאני גם מכיר, ועם החשב הכללי של האוצר, שאני גם מכיר – דיון לילי, ולמוחרת לצאת בהצהרה בעצמו שקיימו דיון ומחפשים השקעות ומחפשים את הדברים שלא פוגעים בכלכלת ישראל וכל המהלכים המשפטיים שאנחנו מקדמים. והוא חשב שלאנשים האלה אין אחריות, ושהם לא יגידו את האמת.
אני אומר לכם, אני עבדתי איתם, ואני מאוד מעריך אותם. לא הסכמתי לכל דבר שאמרו, אבל כיבדתי את הדברים שהם אמרו, כי הם אנשי מקצוע מובילים במדינת ישראל. הם אמרו לו בצורה ברורה – גם הכלכלנית הראשית וגם ראש אגף תקציבים – שתהיה ירידה בהכנסות של מדינת ישראל, ירידות בסכומים אדירים של מיליארדים בהכנסות של מדינת ישראל, וזה לא יחזור בלחיצת כפתור עכשיו. שלא תחשבו שהשהיה תחזיר את המשקיעים עכשיו בריצה – לא. אני אומר לכם, לא, זה ייקח הרבה זמן לתקן מה שאתם הצלחתם להרוס בשלושה חודשים. קיבלתם ממשלה שבלתי אפשרי לקבל אותה. 64 חברי כנסת תומכים באותו ראש, באותה תפיסת עולם, ואתם הצלחתם להרוס את הכלכלה, את הביטחון ואת ההרתעה. שכחתם מהגרעין האיראני, שכחתם מהאלימות שמשתוללת בכבישים, שכחתם מהאלימות שמשתוללת במגזר הערבי – התעסקתם רק בדבר אחד: בחוקים אישיים ובאיך להשתלט על מערכת בתי המשפט, איך למנות את השופטים ואת נשיא בית המשפט העליון, ואת הדבר החשוב – ראש ועדת הבחירות המרכזית. גם לשם אתם התכוונתם ורציתם להגיע לשם, כי אתם כבר אפילו מקדמים חוק שיושב-ראש הכנסת ימנה אותו. לאיפה אתם רוצים להגיע? עד איפה? אתם חושבים שבמדינת ישראל, מדינה דמוקרטית, מדינה שכמו שאומרים, הצבא זה העם, והעם זה הצבא, תיקחו שר ביטחון שאמר את דעתו – ואת דעתו אמר בהסתמכותו על אנשי הביטחון וראשי מערכות הביטחון ועל דוחות מודיעיניים על ירידה אדירה במוטיבציה של חיילי צה"ל, על קריסה של מערכות הביטחון, מהשב"כ והמוסד. ואתם באים ואומרים: מדינה דמוקרטית? שר ביטחון שאומר את האמת – מפוטר, נשלח הביתה. אומרים לו: אתה לא יכול להמשיך להיות שר ביטחון. איפה נשמע דבר כזה? תגידו לי על מדינה דמוקרטית שבה שר ביטחון, במדינה דמוקרטית מביע את דעתו ואומר את האמת – וביטחון ישראל זה מה שעומד מול עיניו ו– ראש הממשלה מפטר אותו, שרים קוראים לראש הממשלה: תפטר אותו. השר בן גביר, שר הפיתות והלאפות, ישר מוציא הודעה: ראש הממשלה, תפטר את שר הביטחון שלך. אני רוצה להגיד לך, שר הפיתות: כבר יש 38 הרוגים במגזר הערבי. כשאנחנו היינו בממשלה – מראש הממשלה, עד השר לביטחון הפנים ועד שר המשפטים, שרת הפנים, ראש השב"כ והמפכ"ל, ואני הייתי חבר בוועדת שרים למיגור האלימות במגזר הערבי – כל חודש התכנסנו. מינינו סגן שר אחראי על הנושא לטפל בנושא. הממשלה עסקה בנושא, שמה תקציבים לנושא, טיפלה בנושא. ראינו תחילת ירידה באלימות במגזר הערבי, ומה אנחנו רואים עכשיו? הצהרות, סרטונים משר הפיתות, במקום שיתעסק בדברים החשובים, במשילות, בביטחון האישי של כל אזרח ואזרח במדינת ישראל, במיגור האלימות במגזר הערבי, בלקיחת הנשק שמסתובב שם בצורה חופשית.
אז אתם לא מתעסקים בדברים החשובים – אתם ממשיכים להתעסק בדברים הלא-חשובים במדינת ישראל. אתם מתעסקים עכשיו בחוק החמץ ומניחים את חוק השפיטה כשרק אתמול השהיתם את המשך החקיקה. להגיד לכם שאני מאמין לכם? אני אשקר לעצמי. אשקר לציבור ששומע אותי, אשקר לעודד חברי, אם אני אומר שאני מאמין. אני לא מאמין לכם. קשה להאמין לכם אחרי שכל ההבטחות שלכם, הבטחות הבחירות, ירדו לטמיון כאילו לא קיימות. מיגור האלימות, משילות, טיפול באיראן, יוקר המחיה – אתם זוכרים את הדברים האלה שאמרתם בבחירות? ראש הממשלה, אתה זוכר שהיית בשוק ואמרת שאתה תוריד את מחירי הירקות והפירות? אתה זוכר את זה או ששכחת, או שזו עוד הבטחה? אנחנו לא שכחנו לך, וגם הציבור לא שכח לך, כי הציבור רואה מה שאתה עושה ומה אתה מקדם ומה מעניין אותך.
אבל להגיד לך את האמת, גברתי היושבת-ראש, אני כל כך מאוכזב מהחלק הזה של הכנסת, מהקואליציה; כל כך מאוכזב, את לא מתארת לעצמך. איך הם מסכימים? איך אף אחד מהם לא קם ואומר את האמת שלו, את הדברים החשובים לאזרחי ישראל? איך אף אחד מהם לא יוצא במשפט אחד לטובת אזרחי מדינת ישראל? לא מעניין אתכם. אני יודע שאני מדבר לכיסאות ריקים, כי מה שמעניין אתכם זה הכיסא שאתם יושבים עליו. לכן אני מדבר לכיסא הריק שלכם, כי זה מה שמעניין אתכם. לא מעניינת אתכם טובת הציבור – גם שרי הממשלה וגם חברי הקואליציה שיושבים שם. את היית איתנו שרה, היית שרת החינוך, ועשית עבודה מעולה במשרד החינוך. דיברנו הרבה שם, ואני ראיתי איך נלחמת בשביל המורים ואיך נלחמת בשביל החינוך של הילדים שלנו. ואני ראיתי את הממשלה, איך היא הלכה לעבוד. וראיתי את חברי עודד, כשר החקלאות, נלחם בשביל הורדת המחירים. ואני זוכר איך הוא נלחם בשביל שכל אזרח במדינת ישראל יוכל לקנות דבש במדינת ישראל, כשעשו לו מחיר בלתי אפשרי, והוא הצליח לעשות את זה. ואני רואה את הממשלה הזאת: בכל הדברים החשובים האלה היא לא מתעסקת.
אני מכבד את הבקשה של חברי עודד. הוא רצה לדבר במקומי חמש דקות, ואני אתן לו את חמש הדקות היקרות האלה. ארד עכשיו, ואני אתן לו את חמש הדקות. תודה רבה לכם.
2,293 מילים של חמד עמאר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.