קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תקשיב, אני יצאתי בצוהריים לפגוש את המפגינים נגד הרפורמה. הסתכלתי, וזה העם שלי. עדיין זה חלק מהעם שלי. גם אתה העם שלי. אני חלק מהם והם חלק ממני.
כשהייתי קצינת חינוך בגולני, הייתי אומרת לחייל שהוא חייל שלי, והוא היה אומר: את המש"קית חינוך שלי. הכול בסדר. אז הם חלק. אני רוצה להגיד לך שפגשתי עם נפלא.
אני תכף אדבר על הערב. יש לי אפילו עדות מאתמול בערב. במקרה הכינותי מראש, טוב ששאלת. אני ראיתי עם שקם מהכורסה, קם מעיסוקי היום-יום – אל תדאג, ראינו גם בתקשורת. הרי זו גם הייתה הפגנה אותנטית, לא ממומנת, לא מתוקשרת. פתאום נחת אוטובוס, במקרה, בכל ההתנחלויות. לדימונה הוא לא הגיע, לנתיבות הוא לא הגיע, אבל אל תדאגו, כולם הגיעו. כל מי שצריך להגיע, בוא נגיד, באזור ציונות דתית, עוצמה יהודית – הגיע. וצריך לתת להם את כל הקרדיט, כי הם באים כשקוראים להם. תכף אני אגיע גם לזה. אני רוצה רגע לפרגן לאותם מתנגדי הרפורמה או ההפיכה שעזבו את האוניברסיטה, את הפרנסה שלהם, ויצאו לרחובות.
מחאה אותנטית אמיתית, ביום – איזה יום זה היה שהלכנו בלילה אחרי שפיטרו את גלנט? ואגב, מה קורה עם הפיטורים של גלנט? יש הסבר למה הוא פיטר? יש מכתב? לא? אוקיי, בסך הכול הגיוני במדינה דמוקרטית שראש ממשלה מפטר שר ביטחון, לא מסביר לציבור, לא שולח – למה הוא לא שולח לו מכתב? יש שיר כזה על מישהו שלא קיבל את המכתב, שתדע, בוסו. אני רק אומרת, נראה לי מן הראוי לשלוח מכתב כשמפטרים שר ביטחון. אל תסכים איתי, אני יודעת שאתה לא יכול להגיד שום דבר.
אני רוצה להגיד לך שבמחאה הספונטנית שהיינו בה – כבר התבלבלו לי הימים מרוב שאנחנו פה – – –
– – אבל יש הודעת פיטורים בטלוויזיה.
תחשוב שהיו מפטרים אותך בטלוויזיה ולא היו שולחים לך מכתב – זה לא מתאים.
מה זה "החוק אומר"? בני אדם אומרים. אני רוצה להגיד לך שאני ניהלתי מרכז לנוער בסיכון – לא ממשלת ישראל – וכשפיטרתי מדריך שלי נתתי לו מכתב פיטורים. נראה לי שזה מה שצריך – אגב, אני כמובן נגד, אני חושבת שגלנט צריך וראוי להישאר שר הביטחון. אבל בהפגנה הבאמת-ספונטנית והבאמת-אותנטית שהייתה ביום ראשון בערב, שבה לקחתי חלק, מעל גשר יהודית בתל אביב, באו בהמונים. ובמוצאי שבת בכל הארץ באים המונים – בקיבוץ, בכפר, תל אביב, הרצליה, נתניה, חדרה – אפילו בערים הכי ליכודיות כולם באים. מכל מגזר, עדה, מקצוע – כולם באים, ולא משאירים מקום לספק, כי אין לנו ארץ אחרת.
אחרי שעברנו כאן שנה וחצי של ממשלה שעברה מכונת רעל – אין לי הגדרה אחרת לזה – כשלא היו מוכנים לקרוא לבנט ולפיד "ראש ממשלה", לא היו מוכנים לקרוא להם – אגב, נפתח סוגריים ונגיד שראש הממשלה לשעבר דווקא מבקר באמירויות, בניגוד לנתניהו, שעד היום לא הוזמן, והוא הרי חתם על הסכמי אברהם. אבל כמובן, כמובן, איך אפשר שלא, מול מכונת הרעל שעברנו בשנה וחצי האחרונות קם העם; נולד מחנה שלם של ישראלים ציונים דמוקרטיים ליברליים עצום ורב, שהוא אפילו רוב הציבור, והם יודעים שהממשלה הזו לא נוקפת אצבע בשום תחום – לא נגד הטרור, לא נגד יוקר המחיה, לא נגד התפרקות המשילות והביטחון האישי. אפילו איראן קיבלה פטור.
אנחנו מסיימים השבוע את כנס החורף. שום דבר, שום בשורה, שום חוק. אבל מה שמעתי היום? אתה לא מאמין, חבר הכנסת שירי. מה הבשורה של שר האוצר בעזרת השם, או שר בעזרת השם האוצר? אתה יודע מה הבשורה שלו לציבור לחג? הוא מבטל את המס על השתייה הממותקת, כי הרי ידוע שזו בשורה מדהימה שדווקא האוכלוסיות הכי חלשות במדינת ישראל, החרדים והערבים, צורכים שתייה ממותקת. יש שם בעיות של סוכרת, של השמנות יותר.
אז בוא אני אגיד לך, אני לבית שלי לא מכניסה את זה.
כי יש לנו הסברה. וגם אתה. אבל אתה יודע שהאוכלוסיות, ואתה מספיק אינטליגנטי – – –
אדוני היושב בראש יודע שהאוכלוסיות שהכי משלמות את המחיר, הגבוה ביותר, הן אלו שקונות את בקבוקי הקריסטל, ואגב, סבא שלי, זיכרונו לברכה, היה נוהג לקנות לנו בנתניה כל יום שישי בערב, את בקבוקי הקריסטל הירוקים.
אז תדע לך שאפשר גם הסברה וגם למנוע צריכת שתייה מתוקה.
אגב, אתה לא מאמין, אבל כשהיינו בכנסת העשרים, ביחד עם ש"ס – –
– – ביחד עם ש"ס – רגע, תקשיב – – –
אבל תקשיב, למה אתם הולכים רחוק? אני, ביחד עם חבר כנסת מש"ס – לא הייתי בכנסת העשרים – רצינו להוביל מהלך שהפיקוח יצא מהלחם הלבן ויהיה על לחם מלא. בוודאי שלחם לבן זה מסכן חיים, לחם לבן זה סוכר. אני רציתי, ורציתי מהלך עם ח"כים מש"ס, אבל הייתה התנגדות מוועדת המחירים.
אני רוצה שתבחר לי פה אימא אחת – – –
אבל רציתי לעשות על זה פיקוח, רציתי לקחת את הפיקוח מהלבן ולהעביר ללחם מלא, זה העניין.
אין בעיה. אבל הדרך – אגב, אני מאוד שמחה על השיח בינינו, אני גם רואה שכבר יש לך צורך לדבר כי אתה כבר הרבה זמן על הכיסא, אז אין לי בעיה.
אין לי בעיה, אני לארג'ית איתך, יש לי סנטימנט אליך. אני כן רוצה להגיד לך, הצעד הנכון שהיה צריך להיות זה לקחת את הפיקוח מהלחם הלבן ולהעביר ללחם מלא – –
– – ואז אוכלוסיות חלשות היו צורכות את זה יותר. אבל יש שמתנגדים – אתה יודע, באוצר היום מתנגדים לעשות פיקוח בכלל על מוצרי יסוד – הינה, ינון יודע. אבל לחם לבן, זה אמיתי, זה סוכר נטו, ואם אתה רוצה להילחם בסוכרת, הבשורה שאתה מביא לחג היא לא להפחית את המס או להוריד אותו. הוא ביטל אותו, נכון? זה מה שהוא עשה? מה אני אגיד לכם, זה שר אוצר בעזרת השם, אני לא יודעת לאן זה יגיע. בואו נגיד stay tuned, אני לא רואה כאן אופק.
אבל אני רוצה לחזור למחנה שלי, שנלחם על הבית, שנלחם על הערכים והזהות הבסיסית של מדינת ישראל כמו שנקבעו במגילת העצמאות; על הדגל, על התקווה, על הפרדת רשויות, על עליונות המשפט, על צבא מסודר ולא כנופיות; על מדע, טכנולוגיה, שוויון ואור לגויים. קו פרשת המים זה לא ימין ושמאל. ואתה יודע, אפילו אתמול בסקר ראינו: זה כבר לא ימין ושמאל, זה איזו מדינה תהיה פה – יהודית, ציונית, ליברלית, מתקדמת, או מדינת הלכה חשוכה ומסוגרת.
המפגינים שראיתי אתמול היו צעירים ומבוגרים וילדים ותלמידים. אפילו ראיתי סרטון על ילדים קטנטנים שיצאו ביחד מהגן וצעקו: דמוקרטיה. משפחות הגיעו עם הילדים – גם אני כל מוצאי שבת באה עם הבת שלי להפגנה בקפלן. נמצאים שם. ולעיתים ההפגנות מסלימות, וגם המכת"זית לא שוברת אותם. הם נמצאים שם ונלחמים על הבית, כי הם נלחמים על המדינה הזאת, כי המדינה הזאת היא שלנו והיא לא רשומה בטאבו על שם אף משפחה. היא הוקמה כמדינה יהודית, דמוקרטית וליברלית, ועל זה אנחנו נלחמים. וזו נקודת האור המרגשת, שבסוף מי שהצליח לאחד את כל המחנה הזה – זה מי? נתניהו. צריך לתת לו את כל הקרדיט, הוא הצליח לאחד את המחנה, להקים אותם מהספה, מהאוניברסיטה, מהאספרסו, שכל הזמן מדברים עליו, ורק שוכחים איזה הפגנות יש בנתניה, בחדרה, בעפולה, בטבריה. המפגינים האלה נלחמים על המותג המנצח שהוא דמוקרטיה, שזה לא קשור לשמאל ולא לימין. הם לא מהססים, ואני רוצה להגיד להם על זה תודה, כי זה לא ברור מאליו. דווקא אצל אחינו החרדים, ואתה יודע את זה, בוסו, אם קוראים ללכת להפגין – הולכים להפגין מאה אחוז; אם האדמו"ר אמר, הולכים להפגין. נכון, פינדרוס? אין שיקול דעת. אצלנו זה אחרת, אין לנו אדמו"רים, אין לנו. אפילו המנהיגים שלנו מוטלים בספק. יש לנו חופש רצון וחופש דעה וחופש מחשבה, צרכים, אינטרסים ורגשות, וזה מה שמקים אותנו להפגנות. וזה פשוט מדהים אותי, כי זה עורר אותנו, וזה גורם לי להבין איזה דבר מדהים נוצר פה ב-12 השבועות האחרונים. הם מתייצבים מדן ועד אילת. בכל מקום שיש בו לב פועם של ישראלים דמוקרטים, הם מרימים את נס הדגל ואת המרד. לא ראיתי בכל ההפגנות עד היום כל כך הרבה דגלי ישראל, זה מדהים. מגן דוד כחול-לבן הפך גם לדגל של דמוקרטיה, שוויון, ערכי מגילת העצמאות, היהדות ברוח חזון נביאי ישראל.
ועכשיו, אחרי שדיברתי על כל הדברים היפים, אני רוצה להקריא לכם עדות של צעירה שנקלעה אתמול, לצערה הרב, להפגנת הימין. אתמול, אני מניחה שאתם יודעים, הייתה הפגנת ימין – כמובן, כמו שאמרתי, אותנטית, לא מאורגנת, בלי הסעות, בלי "בוא תעלה להסעה, רק תבוא ותביא חברים, ניתן לך הסעה". אותנטית. פתאום נחתו האוטובוסים בכל ההתנחלויות והעבירו את כולם לפה. פתאום האוטובוסים, שעולים אלפי שקלים – אין מימון, אין מימון – הם נחתו בהתנחלויות והביאו לפה את כל הכיפות הסרוגות. פחות גבעת שמואל, פחות כפר סבא, פחות רעננה, יותר מקומות מסוימים.
זה נס. אגב אנחנו מאמינים בניסים ביהדות, ככה זה גם קרה בהפגנה אתמול של הימין. העניין הוא שבתוך ההפגנה הזאת היו גם אירועים קשים. צריך להגיד, לא כולם; יש גם כאלה שבאו להפגין בעד מדינת ישראל, כמובן, בעד מה שהם רואים כרפורמה ואנחנו רואים כהפיכה, אבל בתוכם היו – איך אפשר להגדיר את זה – אנשים שבאו פשוט לפגוע. הגיעו רעולי פנים, הגיעו במטרה לפגוע.
אני רוצה להקריא לכם עדות של שי סגל: עד עכשיו, במשך 12 שבועות רצופים, יצאתי מכל הפגנה עם תקווה כנה במקום הזה, בישראלים ובאפשרות לחיות כאן. היום חזרתי הביתה בקושי, רק עם פחד ועצב. זה היה יום ארוך שהסתיים ב-15 צמאי דם שחסמו לי את השביל הביתה, איימו באונס וקיללו אותי בקללות שאפילו לכתוב אותם גורם לי להתרוקן. הייתי לבד, פחדתי, אבל איכשהו הצלחתי לברוח עם האופניים. היו להם אבנים ומקלות ביד. בדרך ראיתי שיש עוד עשרות כאלה שמנסים להגיע לקפלן. ביקשתי מאיש אחד, מבוגר עם דגל ישראל, שלא ישאיר אותי לבד. הוא היה עם הבת שלו, בת 13 וחברה שלה, והוא סיפר לי שהן עברו את אותו הדבר. צמאי הדם שרצו והצליחו להפוך את הדרך הרגילה שלי הביתה לסרט אימה, עשו את זה גם לשתי ילדות קטנות שהלכו לראשונה להפגנה אזרחית. מהיום עבורן הפגנה היא איומים באונס. האבא הזה ושתי הילדות האלה, שבא לי לבכות מהמחשבה עליהם, ליוו אותי עד הבית. זה היה סיוט שנמשך מעל ל-20 דקות, ואין לי מושג איך אני אמורה להשתחרר מזה. מי מגן עלינו? מה לעזאזל קורה כאן?
אני רוצה לציין את העיתונאי בר פלג, שדיווח על אלימות וגם העלה סרטון. בסרטון רואים מפגיני ימין שתוקפים שתי מפגינות שעמדו בסמוך לעזריאלי, והמשטרה נכנסת להפריד. מפגיני הימין הסתובבו זמן רב ברחובות עם קריאות של "שמאלנים בוגדים" וחיפשו מפגיני שמאל, והמשטרה לא הצליחה להשתלט עליהם.
יש לי כאן עוד עדויות על תקיפות מפגינים, בעיקר מצד מפגינות, אבל לא צריך ללכת רחוק: כשאתם רואים את השר לביטחון יהודים שחיים בהתנחלויות הולך ומתחבק ועושה חגיגות ארוכות עם תומכי לה פמיליה, אתם מבינים שהוא מעודד את האירועים האלה. ובאותו זמן שאותם – איך אפשר להגדיר? אוהדים? אם זה אוהדים בכלל – תוקפים את לוחמי מג"ב, הוא מחבק אותם במקום לחזק את לוחמי מג"ב. לראות את הסרטון הזה ולא להאמין שזה השר לביטחון לאומי, או שמא נקרא לו: השר לביטחון יהודים שגרים בהתנחלויות והם בטח לא שמאלנים.
ועוד מילה עכשיו, בחמש הדקות שנותרו לי. אני רוצה להגיד מילה על שר האוצר, או כמו שאני קוראת לו, שר האוצר של בעזרת השם. למי שלא יודע, שר האוצר שלנו לא מצליח להכיל את האירוע, לא מצליח לכוון בין ההפיכה המשטרית למשבר הכלכלי. חיפש וחיפש שר האוצר כלכלן אחד שיגן על הרפורמה – עד היום לא נמצא הכלכלן הזה. אני רוצה לנצל את המקום הזה ולקרוא: אם יש כאן כלכלן שצופה בנו ומוכן להגן על הרפורמה המשפטית – מוזמן לבוא. אגב, אנחנו כן מבטיחים לו, עכשיו כבר ועדת שמחה רוטמן נסגרה – אולי אגב סוף-סוף היא תתעסק בנושאים של חוקה, שעליה בעצם הוקמה הוועדה הזאת – אבל אם היה שמחה רוטמן פותח את הדיון, הלוא הכלכלן הזה היה מקבל דיון בפני עצמו.
אז משהו אחד לכלכלן בעזרת השם: המפגינים נגד ההפיכה המשטרית, אלפים מהם עובדים בתעשיית ההייטק, מנהלים בכירים. 80% מהמימון בענף הזה מגיע מחו"ל. ברגע שאם חלילה ההפיכה המשטרית – שצריך להגיד, הונחה היום על שולחן הכנסת בחוסר תום לב, במעשה נוכלות; לא היה דבר כזה לבוא ולהגיד ללכת להידברות ובמקביל להניח את הצעת החוק הזו. זה בעצם אחד הדברים שכבר עכשיו יכולים להבריח מכאן משקיעים, משקיעים זרים, משום שזה ענף – צריך לזכור, הוא מנוע הצמיחה של המשק, אבל משקיעים זרים לא מעוניינים להיכנס למדינות שיש בהן חשש אמיתי למערכת המשפט או ליצירת מערכת משפט חלשה. הם חוששים שממשלה שלא תוכל להחליט החלטות בעצם תחליט החלטות שרירותיות שיכולות לפגוע בהם, ובלי אפשרות – אם היום אדם יכול לקבל סעד ממערכת המשפט, ברגע שהשופטים ימונו על ידי פוליטיקאים, לא יהיה להם סיכוי למשפט צדק.
לא לחינם אמר נציג חברת דירוג האשראי P&S: החלשת מערכת האיזונים והבלמים, קרי בתי המשפט, עלולה להוביל לעלייה בסיכון, ולכן להורדת דירוג האשראי של ישראל. הורדת דירוג פירושה עלייה בריבית, ירידה בהשקעות, האטה באבטלה. זה בדיוק מה שקורה במדינות כמו טורקיה והונגריה, שהשלטון החצי-דיקטטורי שלהן החליש את הרשות השופטת, פגע בתקשורת החופשית, והתוצאה – ירידה בדירוג האשראי, עלייה בריבית, קיטון בהשקעות הזרות ומשבר כלכלי קשה.
מילא שר האוצר בעזרת השם, שלא מבין בכלל במספרים. מה הוא מבין? אבל מה קורה לנתניהו? הרי הוא יודע מה קורה במצב הכלכלי. הוא הרי היה שר האוצר ב-2003, ודיבר על השמן והרזה, דיבר על המגזר הציבורי, דיבר על החרדים. אתה יודע את זה, בוסו? אז הוא לא ממש היה בעניין שלכם, אבל לא משנה, אנחנו עוד זוכרים. איך שר האוצר דאז וראש הממשלה היום לא מבין שהוא חייב חייב חייב להסיר את הרפורמה הזאת, להסיר אותה בכלל מהכנסת, ובטח ובטח מסדר-היום הציבורי? אבל, נתניהו כמו נתניהו, חלש, לחיץ, לא מבין בכלל את האירוע, לא מסוגל להריח כבר איום כלכלי. נתניהו של פעם זה לא נתניהו של היום. גם היום הוא לא מסוגל להבין איך וכיצד הוא מסכן את מדינת ישראל.
ואני רוצה להגיד משהו אחד אחרון בדקות האחרונות שנותרו לי. ההנחה היום של הצעת החוק מעידה בעיקר על חוסר תום לב. כל אדם שלמד משפטים יודע שהסעיף הראשון בחוק החוזים מדבר על חוזה שנעשה בתום לב. כך לא מתנהלים. כך לא בונים הידברות אמיתית. כך לא פונים לעשרות אלפי המפגינים שדיברתי עליהם בתחילת הנאום שלי, שבאים לשמור על הבית שלהם כמדינה יהודית ודמוקרטית. מי שמניח את החוק הזה עשה כאן מעשה נוכלות, וכך לא מתנהלים כשבאים להידברות. והינה אני אומרת לכם, תעשו את המעשה הנכון ותסירו את החוק המיותר הזה, החשוך הזה, הפוגעני הזה, מסדר-היום, ותבואו להידברות בנפש חפצה ובלב פתוח, כי רק כך עושים הידברות אמיתית בתוך מדינת ישראל, ואתה, אדוני היושב בראש, יודע את זה מצוין. אסור לתת יד לאירוע הזה. לכו להידברות מתוך מטרה באמת לעשות רפורמה טובה ורחבה ולא בצורה כזו, במחשכים. הספיק לנו שמחה רוטמן לחודשיים האלה; תכלס, הספיק לי לכל החיים. תודה רבה, אדוני.
2,324 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.