קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, האמת שלא תכננתי לדבר בחוק הזה. הוא כל כך מעצבן אותי – עצם העניין שהוא מונח פה על שולחן הכנסת ושרוצים להצביע עליו – שאמרתי שאני לא אדבר. אבל אי-אפשר לשתוק. אני לא יודע מי יודע או לא יודע, אני שומר מסורת; אני לא אוכל חמץ בפסח, לא אוכל בשר וחלב, אוכל כשר. אני אוהב את מסורת ישראל, וחשוב לי גם שהציבור, כלל ישראל – גם מי שפחות קרוב למסורת ישראל, אני רוצה שהוא יתקרב למסורת, יכיר, ידע, ישמור. אבל מעולם לא עלה בדעתי להיכנס לצלחת של מישהו ולבדוק מה הוא אוכל, איך הוא אוכל וכמה הוא אוכל.
הכפייה הזאת, הניסיון לקחת את מסורת ישראל – מסורת ישראל היא דבר כל כך יפה, כל כך מרגש – ולהפוך אותו לחוק בכנסת? באיזו מדינה מחוקקים חוקים דתיים? באיזו מדינה לוקחים את המסורת והופכים אותה לחוק? ככה אתם מתייחסים למסורת ישראל? זה היחס שלכם? אבל אם זה היחס, למה רק חמץ? למה תסיימו פה? תמשיכו הלאה: תלכו לנושא בשר וחלב, תבדקו שאף אחד לא מכניס בטעות חלב עכו"ם לבית החולים. למה רק חמץ? למה לא לבדוק בשר לא כשר? אם למישהו היה סנדוויץ' עם אני לא יודע מה בתיק? תתחילו לחטט בתיקים של האנשים, בטוח תקרבו אותם למסורת ישראל וליהדות. הפוך, הפוך מכל מה שחינכו אותנו ולימדו אותנו על המסורת.
זה בדיוק כמו שאתה נכנס לפעמים לבית כנסת, ויש כאלה שמסתכלים עליך בעין – אתה לא מספיק טוב בשבילם. אתה לא מספיק, לא, לא, אתה לא מספיק יהודי בשבילם או לא מספיק שומר מסורת בשבילם. להבדיל, יש את חב"ד. אני מאוד אוהב את החב"דניקים. הם לא שופטים אף אחד. אתה מגיע לכל מקום בחו"ל, לבית חב"ד: אתה ישראלי? אתה יהודי? יאללה, בוא תיכנס, לא נשפוט אותך. אתה עם שיער ארוך, עם שיער קצר, עם עגיל באוזן, לא עם עגיל באוזן, אכלת כשר, לא אכלת כשר – בוא, בוא, בוא, אתה איתנו – מחבקים ומעירים את הנשמות.
אתם שופכים פה את הדבר, בעיניי, של הנשמה היהודית, ופשוט מכבים אותה. זה מה שעושים בחקיקה הזאת. כי כשמערבבים את ההלכה עם המדינה זה מה שקורה. לצערי, גברתי היושבת-ראש, זה לא מסתיים בזה. הרי חצי מהטרלול שמטרללים אותנו פה עם המהפכה המשטרית שרוצים, זה כדי שיוכלו לרצות – מי שחוקק והביא את החוק הזה של החמץ, לרצות אותו גם בחוק ההשתמטות שלו, ושבשם מסורת ישראל הוא יוכל לאפשר לחבר'ה צעירים להשתמט משירות צבאי, מההגנה על ארץ ישראל, על עם ישראל.
אני פשוט מתבייש. אני מתבייש בשבילם. הם יכולים להסתובב לי עם כל הסממנים הדתיים שהם רוצים, זה החוק הכי לא יהודי שהניחו פה בכנסת – הפוך מהיהדות, הפוך ממסורת ישראל – והוא מביא אותי למסקנה אחת; החוק הזה, יחד עם ההתנהלות שמובילה לחוק ההשתמטות מגיוס שירצו להעביר פה אחרי הפגרה, מוביל למסקנה אחת: אי-אפשר לערבב בין הדת לבין המדינה. זה פוגע גם בדת וגם במדינה. כדי שתהיה לנו כאן מדינה חייבים להפריד בין הדברים, ולא יכול להיות שכנסת ישראל תעסוק בחקיקה של חוקים דתיים, שאותם הם יכפו על אזרחי ישראל. הדבר הזה הוא בלתי אפשרי.
אני אסיים בדוגמה אחת: במדינת ישראל יש חוק שמחייב להתחתן ברבנות. תבדקי את אחוזי החתונות ברבנות של יהודים שיכולים להתחתן על פי ההלכה – הם הולכים ויורדים. זוגות יהודים לא רוצים להתחתן ברבנות, כי מחייבים אותם. ותבדקי, אין חוק שמחייב לעשות ברית מילה, ועדיין למעלה מ-90% מאזרחי ישראל היהודים מלים את הילדים שלהם. אז ככל שאתם תנסו לחוקק חוקים דתיים, אתם תרסקו גם את הדת ותרסקו את המדינה. אז בואו נפריד את הדת מהמדינה כדי שגם תישאר לנו מדינה וגם נשמור את מסורת ישראל.
567 מילים של עודד פורר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.