קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, השרים, השעה 07:20, וגם היום אנחנו באיזושהי תקופה ארוכה, מטלטלת, של כמה חודשים. אתמול ראש הממשלה, בהצהרה, לפחות בחלקה, אמר: אנחנו בנתיב של התנגשות מסוכנת. מתוך אחריות לאומית החלטתי להשהות את הקריאה השנייה והשלישית. נעשה ניסיון להשיג הסכמה רחבה. מיעוט קיצוני שמוכן לקרוע את המדינה שלנו לגזרים.
שומע מן החוץ, שלא היה עד למה שקרה פה בשלושה החודשים האחרונים, היה יכול אולי לחשוב שהוא היה בחופשה שלושה חודשים, ואין לו אירוע. זאת אומרת, הוא הגיע מהחלל החיצון על מנת לראות איך הוא מפשר. מילא אם זה היה רק החלק הזה בנאום שלו; הוא גם דאג לתייג, להשוות, לעשות הכול, כאשר הוא הידיים מאחורי האירוע הזה. הוא התחיל, הוא המחולל, הוא המנוע, הוא הנהג האמיתי באותו קטר, באותה רכבת שדים שאנחנו כולנו מסתובבים בה.
ואכן, במירכאות או לא במירכאות, נעצרה החקיקה. אני לא רוצה לדבר במושגים של מי יותר חזק ממי אלא במושגים של נזק. הנזק שראש הממשלה בנימין נתניהו גרם למדינת ישראל הוא בלתי נסבל, הוא בלתי נתפס; הוא לא אחראי. וטוב שיש את חוק הנבצרות, שיכול לשמור עליו, כי כל בן אדם אחר שהיה מסתכל מבחוץ, היה אומר: לא יכול להיות שהוא ראש ממשלה. לא יכול להיות. לא הגיוני. קרה משהו.
מה לא אמר אתמול ראש הממשלה בנימין נתניהו? הוא לא אמר לנו מי הולך להיות שר הביטחון.
כן. אנחנו יודעים שהוא פיטר את שר הביטחון. אנחנו יודעים – נכון, לפחות אני יודע – שהוא לא נתן מכתב פיטורים. אבל הסיבה שכל האירוע הזה התחולל אתמול היא כי שר הביטחון אמר בקולו לפני יומיים – זה נראה הרבה זמן – או שלושה, שמה שקורה כאן הוא סכנה מיידית לביטחון הלאומי של מדינת ישראל. אחרי ההתנהגות של בנימין נתניהו, נתניהו הוא הסכנה המיידית לביטחון ישראל. אבל אם מדובר על ביטחון ישראל, אז מי שר הביטחון? השר סופר, מי שר הביטחון במדינת ישראל? כי שר הביטחון הוא תפקיד משמעותי. הוא הכי א-פוליטי. יש שני תפקידים: האחד שהוא הכי א-פוליטי, שזה שר הביטחון, והשני שאמור להיות הכי א-פוליטי – השר לביטחון הפנים. הראשון נשאר א-פוליטי; השני פוליטי בלי שום עשייה. אז נעזוב אותו עכשיו – נשמור לאחר כך.
אבל שר ביטחון, שפוגש היום או מחר את אלופי המטכ"ל, שפוגש את ראש שירות הביטחון הכללי, שעושה הערכה ונותן אישור לפעילויות כאלה ואחרות – אלה שיושבים איתו בחדר אומרים: הוא איתנו? הוא נשאר? הוא הולך? מי מחליף? מה קורה? איזו ממשלה מטורללת.
אז אני יודע, השר סופר, כמה חשוב לך הביטחון. גם לי. זאת התנהגות נורמלית? לא. זאת התנהגות שאומרת רק דבר אחד: אני יכול. ומה שקרה הפעם, הוא ראה שהוא לא יכול הכול. הוא לא יכול הכול. הוא לא יכול הכול כי עמד השר יואב גלנט ואמר לו: שמע, זה האירוע. הוא לא יכול הכול כי מאות אלפי ישראלים יוצאים לרחובות בשבוע ה-13 ברציפות. ואתה יודע מה? אני לא בטוח שהם יפסיקו לצאת לרחובות, כי הנאום שלו אתמול הוא לא נאום מפייס, הוא נאום של כאילו, והוא ראש ממשלה של כאילו.
מה כל האירוע המשפטי? מהיום הראשון בוועדת החוקה, כשהיא התכנסה, אמרתי לחבר הכנסת שמחה רוטמן שאם רוצים לעשות מעשה ראוי, צריך להתחיל לפחות, במינימום, בחוק-יסוד: החקיקה, שקובע מהם הכללים, מה הכללים באותו "מגרש", במירכאות, מגרש משחקים חוקתי. הוא אומר מה זה חוק-יסוד, מה זה חוק רגיל, גם במהות וגם בתהליך. התשובה המיידית והברורה שהובילה לכל הטרלול הזה היא: לא. אנחנו נבנה קודם כול את הקומה השנייה והשלישית, כפי שהתבטא השר לוין, ומאז הופעה וחצי בוועדת החוקה התחבא, והיה האיש מאחורי הקלעים. מה, הוא לא זה שצריך להוביל את החקיקה? מה, אתם מטורללים לגמרי? לוקחים דבר שצריך לשים על השולחן כתזכיר חוק ממשלתי, שעובר את המסננת של כל משרדי הממשלה, עם התייחסות של כולם – אוצר, משפטים, כלכלה, חברה, הכול – ומקבלים התייחסויות של בעלי מקצוע. לא; אנחנו יודעים טוב מכול.
אז יריב לוין עושה את זה. דבר ראשון, הוא נותן הכרזה לא מתואמת – גם זה בממשלה – יום לפני. שחבריי פה בש"ס לא יגידו שחטפו את העצבים של החיים שלהם על ההכרזה הזאת אז. הוא אומר את זה. הציבור יכול לחשוב שיש איזו תוכנית ממשלתית מסודרת. הוא מתאדה אז כאיש מאחורי הקלעים, כאיש שיושב בקרון, בקטר, עם שלט, ומפעילים את רוטמן כאילו היה איזה רובוטריק. אבל כן, ככה זה התנהל. זאת הממשלה. ובזמן הזה ועדת חוקה לא עושה שום דבר אחר. כלום. שום דבר. רק זה. אין שום עיסוק אחר בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. זאת ההתנהלות ואלה תוצאותיה. כשאתה הולך עקום מההתחלה, זה חמור מאוד. כשאתה מתכנן לעשות את זה עקום, זאת מרמה. לא במובן הפלילי – במובן הציבורי. זה מה שקורה שם. ואז הנשיא, מתישהו, לא לפי רצף הזמנים, שם מתווה. פחות מעשר דקות – זה לא הסיפור. אנחנו יודעים, אנחנו נקבע. למה? כי אנחנו יכולים.
כשאנשים אומרים כל הזמן לעצמם: אנחנו יכולים, ומעודדים את עצמם בעזוז ובעוז – אנחנו יכולים, אנחנו יכולים – הם עושים רק דבר אחד. הם לא מבינים את הדבר הבסיסי, וגם זה נאמר באותה ועדת חוקה: מי שמשתמש בעודף כוח לא פרופורציונלי, לא מידתי, לא נכון, על אירוע לא נכון, זה יתהפך עליו. אני זוכר בדיוק איך אמרתי את זה בכל בוקר, כשהם פותחים במשפט החשוב: "ציון במשפט תפדה", מחזירים את הצדק למערכת המשפט. מי יחזיר את הצדק למערכת המשפט, עבריינים וגנבים? זה מה שהיה שם. בכל בוקר, טקס מוטרף.
ובדרך גם נשברו כל הכללים בוועדה. היא לא תחזור להיות מה שהיא הייתה גם אם יהיה מתווה מוסכם. זה האירוע שאנחנו מדברים עליו – עודף שימוש בכוח לא מושכל, לא חכם, לא מתוכנן. היה פה אירוע כאוטי בלי שליטה של אף אחד. אומרים: תכנון, חשיבה; לא באירוע הזה. היה כוח, עוד כוח ועוד כוח, ואנחנו נמצאים היום אחרי משבר שיש לו אחראי ויש לו שם. האחראי הוא בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, כושל כמו שלא היה כדוגמתו וגרם לנזק ביטחוני, כלכלי, חברתי. הוא יאחד את השסע בעם? אחים אנחנו? חברים, אני לא קונה סיפורים. אני אומר "אחים אנחנו" על מי שמחבק אותי, לא על מי שמקלל אותי. עמדו פה שרים בממשלה, עוד היום עמדו השר שלמה קרעי, איש ההגות; השרה דיסטל, שרת התעמולה; כל אחד – יש לו מה להגיד. על טייסים – נפולת של נמושות; לכו לעזאזל, אומר שר. אחים אנחנו? מקללים אנחנו. מקללים אתם. וראש ממשלה יושב ולא פוצה פה ומצפצף.
זה האירוע. אירוע ערכי מן המעלה הראשונה. אל תדברו איתי על אחים לנשק, אחים אנחנו. רוצים להיות אחים? תנהגו כמו אחים, תדברו כמו אחים, ולפני הכול, תהיו בני אדם אחד לחברו. גם זה לא היה פה. לא השר שמונה היום. בוודאי לא השר הזה. עכשיו הוא קיבל את כל האישורים להיות השר המקשר בכנסת. השר המקשר והמקלל בכנסת, זה מה שהיה פה. הוא יקבל עכשיו אפשרות לקלל בסמכות וברשות כל זמן שירצה. הוא יוכל לעלות כשר מסכם ולדבר בלי הגבלה, לפי תקנון הכנסת. לקלל ולקלל ולקלל, ובלי להסתכל אפילו פעם אחת על השעון המנצנץ, לראות שהוא עבר את הזמן. כי זמנו בידו. זה האירוע.
אז כל מי שמספר לי סיפורים – תראו את ההקלטות בערוץ 99. כבר מזמן, מאז שאתם נמצאים – לא רק בכנסת הזאת; בכנסת הקודמת, כשהיינו בממשלה – ישבתם פה, ניאצתם, קיללתם, ביישתם, העלבתם ראש ממשלה מכהן. ואתם מגלגלים עיניים לשמיים? זה מה שיש לכם להגיד?
ולמרות העובדה הזאת, כשיגיעו לבית הנשיא לנהל דיון, יהיה דיון לא על מה שאמרתם היום, שזאת נקודת ההתחלה – יהיה דיון על מה שצריכה להיות נקודת ההתחלה לעם שרוצה לחיות ביחד, מקוטב, עם תפיסות עולם שונות לגבי הרבה דברים אחרים. משם זה יתחיל, ממגילת העצמאות; מההבנה הברורה של כל מי שישב בחדר. אם אני הייתי שם, זה מה שהייתי אומר: שימו את המגילה פה ותקריאו בקול רם – האם אתם מאשררים אותה? קודם כול, בלי לעשות מזה חוק-יסוד: מגילת העצמאות. תגידו: על זה אנחנו חותמים.
אומרים לי חכמי הדור פה, בלשון סגי נהור – אנשים אומרים: יואב, תשמע, על מה אתה מדבר? איפה כתוב "דמוקרטיה" במגילת העצמאות? אפילו את זה לא יודעים. לא כתוב שם, ובצדק לא כתוב שם. כשמגילת העצמאות נחתמה זה היה אחרי התקופה הכי קשה, בוודאי לעם ישראל באירוע הזה. היו דמוקרטיות שקראו לעצמן דמוקרטיות וביצעו רצח עם. מה כן נמצא שם? חזונם של נביאי ישראל; ערכי החירות, הצדק והשלום. זה נמצא שם, הבסיס העמוק של הדמוקרטיה. שם, ביהדות. ואני מדבר על זה עכשיו, כי עכשיו זה חוק החמץ. תראו על מה אנחנו מדברים – על הערכים הבסיסיים? על אהבת האדם?
ולכן, זה הדבר הראשון שצריך לעשות כשרוצים להידבר באמת. ולאחר מכן, לקבוע מהם הכללים ומהו חוק-יסוד: החקיקה, ומה המערכים המוגנים, ומה כולנו רוצים שיהיה שם. ואני אגיד לכם עוד משהו, שעלה עשרות פעמים, אני העליתי אותו בכל מיני הזדמנויות. אני לא איזה חכם גדול, רק אני רוצה להגיד לכם עם מה צריך להתחיל. כי אם רוצים להגיע לסוף טוב, צריך גם לראות שההתחלה תהיה הגונה. כדי שההתחלה תהיה הגונה צריך להבין שזכויות היסוד של היחיד, של היחיד, הן לא בידי המחוקקים, לא אנחנו ולא אתם. זכויות היסוד של היחיד הן ערך עמוק, ועליהן עושים את כל העטיפות ההן. בשביל להגן גם על זה. זה לא אומר שלרוב אין זכות. בוודאי. במשטר דמוקרטי, הרוב – 64 מנדטים, אתם. אין סמכות לרוב לקחת את זכויות היסוד של היחיד בכל מקום שקוראים לו באמת דמוקרטיה מהותית, ולא דמוקרטיה טכנית. במקום כזה, הערכים המוגנים האלה מוגנים על ידי חוקה, במקום שיש – ולנו אין; יש חוקי-יסוד חלקיים; לא כולם גם מוגנים – ועל ידי בית משפט עליון.
כל כך הרבה פעמים שמענו את השם אהרן ברק כאן. על מה מדובר? גאון משפטי מן המעלה הראשונה, שבעולם נושאים אליו עיניים וגם בארץ. אבל לא הייתה לכם כתובת אחרת, וכל פעם אומרים שבג"ץ מפלה. אני שמעתי כמה אנשים במהלך הערב, רציתי להתערב, ואמרתי: חבל, הרי הם יודעים את האמת. הם מחפשים דמון עכשיו, כדי להיתלות, בפופוליזם שלהם.
אז אני אגיד לכם כמה דברים שאתם יודעים, אבל אתם לא רוצים להקשיב להם. סיכול ממוקד, אותו סיכול ממוקד שכל היום טוענים פה חכמי הדור וחכמי התקיפה מעוצמה יהודית, מחולשה יהודית – איך הדבר הזה אושר בכלל בפסיקה הבין-לאומית? מי נתן את ההכשרים המשפטים ברמה הבין-לאומית לעשות את זה? התורה יצאה מפה. היא יצאה מבית המשפט העליון. היא יצאה מעבודה מסודרת, שיטתית, מקצועית של בעלי מקצוע בלתי תלויים. בלתי תלויים. הצירוף "בלתי תלויים", אתם לא אוהבים אותו. אתם רוצים שכולם יהיו תלויים בכם, ואתם לא מבינים שזה בדיוק האיזון.
תגידו, אירועים נוספים שיש ביהודה ושומרון – מדברים איתי פה על גדר ההפרדה. ומה במבצעים צבאיים, כשמשתמשים בכוח גדול כי כך צריך לעשות צבא שצריך להגן על מדינה, ונהרגים אזרחים, אם בעזה או בלבנון? אתם באמת חושבים שבלי בית משפט עליון חזק ועצמאי, חיילי צה"ל, כן, כן, אותם טייסים שאתם מנאצים פה ומקללים אותם, שיוצאים למשימות שהצבא שולח אותם והדרג המדיני שולח אותם – הם יוצאים כי הם מבינים ויודעים שמאחור שם, אלה שמקבלים את ההחלטות, מקבלים החלטות ענייניות עם פיקוח משפטי. כן, פיקוח משפטי. פיקוח משפטי הוא לא מילה גסה – הוא הכרח בדמוקרטיה. וזה מה שמאפשר להם להמשיך לחיות כבני אדם, ולצאת גם עם המצפון השקט שלהם שאם חס וחלילה נפגע אזרח בלתי מעורב, הם עשו כל שלאל ידם לקבל החלטה נכונה.
אז את היועצים המשפטיים אתם עכשיו מנאצים? לא עכשיו – כל הזמן. מדברים על משילות. פשוט תתחילו לנהל. תפסיקו לדבר במושגים של מושלים ורוזנים ותתחילו לעשות עבודות כמו שצריך – עמוקות, מסודרות, בוודאי לא כמו זאת שנמצאת בהסכם החדש, המופרך, ההזוי, המטופש, שעשה היום ראש הממשלה עם איתמר בן גביר. דרך אגב, זה מספר שלוש, ואני מזמין אתכם להיכנס לאינטרנט. תעשו "משמר ישראלי", "משמר לאומי", ותראו החלטה של נפתלי בנט, שכבר הוקם. המשמר הזה נמצא במשמר הגבול בתהליכי הקמה, והוא גם מתוקצב. אז אם לשקר, לפחות תעשו את זה בסטייל. כי גם לשקר צריך לדעת. גם את זה אתם כבר לא יודעים. תודה.
1,866 מילים של יואב סגלוביץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.