אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אעשה את זה קצר. אני קודם כול רוצה להגיד תודה רבה לכל החברים – גילוי נאות: אני בלי משקפיים, אז אני לא לגמרי מזהה – ולהגיד תודה רבה על כל הפעילות ועל כל הנחישות. יש כאן אנשים שצועדים במסע הציבורי – לא במסע האישי, במסע האישי הרבה יותר – ובמסע האישי הציבורי כמה שנים טובות.
אני זוכר שהקמתי פעם ראשונה ועדה, ועדת משנה, שעסקה בסוגיה הזאת, והתלבטתי מאוד אם לעסוק בזה ככה, לשים את העניין על השולחן. החבר'ה בצוות שלי אמרו: תשים. וזה לא היה קל, ושמונה חודשים אחרי שפעלה הוועדה, הגענו ליום הזיכרון, וקרה המקרה של איציק, ואחר כך העסק התחיל לזוז בצורה אחרת, ועדיין היה לא פשוט. אבל אתם, המשפחות, האימהות, הילדים, אתם הלוחמים בעצמכם, הלוחמות, הכול הכול שלכם, הכול הכול בזכותכם. כפי שאמר כאן כמדומני עודד, יש כאן לוחמים ממלחמות קודמות, ולצערנו אנחנו פוגשים לא מעט מהמלחמה הזו.
תודה אחרונה וראשונה אני רוצה להגיד לחבריי חברי הכנסת שהובילו את האירוע הזה ועסקו בעבודה הזאת יום-יום והביאו את זה עד לכאן. אם אני שוכח, אז מחילה. אז חבר הכנסת ינון אזולאי, חברת הכנסת וולדיגר, שבתור יושבת-ראש ועדה בכלל קשובה לנושא ומעלה הרבה דברים שקשורים לפצועי לחימה, וחבר הכנסת כץ, אופיר כץ, שהוביל, שחוץ מכל העבודה החשובה שהוא עושה בקואליציה, הוא מוצא את הזמן הנכון לעשות את הדברים הכי חשובים במדינה. תודה רבה, אופיר.
221 מילים של אופיר סופר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.