קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אומר בקצרה, קודם כול אני רוצה לפתוח בהתנצלות ולהצטער, ולבקש מכם סליחה. אתם יושבים קרוב לשנתיים, פותחים כל ועדה, אנחנו מכירים אתכם, את המשפחות שלכם, אפילו את הכלבים. ואללה, צריך לבקש מכם סליחה, זה היה צריך להיות לפני שנה. זה, כולם צריכים לבקש מכם סליחה, כולם, כי היה צריך לעשות את זה לפני שנה, לשבת, לעשות דיונים. אבל אומרים שמוטב מאוחר מאף פעם לא, נכון?
אז האמת שהיה צריך, אבל הגענו לרגע הזה. אני תמיד עושה לכם לבבות. אני רוצה להגיד לך, איציק, פגשתי אותך בפעם הראשונה בשיבא בתל השומר, וראיתי אותך באמת בווילות האלה למטה שם, ואני לא יכולה לשכוח אותך. היית כל כך חבוש, ולמרות זאת, היה לך חוש הומור, עדיין נשאר לך. ומהרגע שיצאתי מהווילה שם בשיבא – כאילו, לפעמים כשמסתכלים על בן אדם אחד ואומרים איך אפשר לעשות שינוי אמיתי, אז זה להסתכל עליך, כי צריך לומר שאתה היית הראשון, ובעקבותיך הלכו רבים. אז קודם כול, אני ביקשתי סליחה, אבל אני רוצה גם להגיד לו תודה, כי הוא פתח בפני מדינת ישראל את העולם של הלומי הקרב. ולפעמים צריך אחד בשביל לשנות כפר שלם. אז סליחה, ותודה, ותודה גם שנתת לי להיכנס לחדר שלך שם, כי זה לא קל, כשאתה כולך חבוש וחבול לאפשר בכלל לחברי כנסת – שאני אישה זרה – להיכנס. אבל פתחת את הלב של כולם.
אני רוצה להגיד עוד משהו אחד, ובאמת, אני לא אאריך במילים. שמיר, איפה שמיר? חיים שלנו, שמיר, אין, אי-אפשר לפספס אותו, נכנס לתוך השולחן. לא, אני יודעת שהוא לא פה, תאמיני לי, את כולם אני מכירה. ומיכה ועומר וגיא וחגי ואיציק ויוהן ונתי ועידו וגל ואבי, שכחתי מישהו? נדב, חמוד שלי. אמרתי לכם משהו ביום שנפגשנו: בכלל לא אכפת לי מה תצביעו, תעשו מה שאתם רוצים, אבל תזכרו שביום הזה כולם כאן עבורכם, ולא רק עבורכם – עבור הילדים שלכם והבנות שלכם ובנות הזוג שלכם וההורים שלכם. באמת, יש לי צמרמורת, אבל אני לא רוצה להכביר מילים. אנחנו אוהבים אתכם. אני רוצה להגיד לכם תודה שפתחתם בפני כל מדינת ישראל את הלב עבור הלומי הקרב, וזה לא רק הלומי הקרב של השנים האחרונות, זה הלומי הקרב מששת הימים, ויום כיפור, ומלחמת לבנון הראשונה והשנייה, והבחור האחרון שיצא היום מהקרב ויודע שכולכם איתו, ושהבאתם את כל עם ישראל איתכם. אני אוהבת אתכם, אני בשבילכם בכל דבר, ותודה, וסליחה, סליחה, היינו צריכים יותר. תודה.
382 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.