תודה, אדוני היושב בראש. מיכה, תסתובב רגע. אני רואה שאתה בחזית. אני מדבר, וכולם – אתה לא צריך. לא, לא, אני רואה שאתה מצדיע, הפעם זה הפוך. הפעם אנחנו מצדיעים לכם, זה מה שאנחנו עושים כאן הערב. אתה יודע, אתם יודעים – אני אגיד לכם מה אתם לא יודעים: אתם לא יודעים שאני נוגע ונגעתי בפצועי צה"ל מכל הסוגים, עשרות שנים. חשבתי שמכל הסוגים. ואתם לימדתם אותנו, אתם ובני המשפחות שלכם, אלה שבאו ואלה שלא באו, בחדרי הוועדות, במסדרונות, באוהל – הייתי שם גם היום וגם במקומות אחרים. ואני חושב שבמה שעשיתם כאן, במה שאתם עושים כאן היום, במה שאתם שעוד תעשו, אני אגיד ככה: אני לא יודע, אני כנראה לא הייתי הלום קרב, אני יודע שעזרתם לי להבין מה זה להיות הלום קרב.
אבל אני אגיד יותר מזה, יכולתם להסתגר כל אחד בפינה שלו ולטפל בעצמו, כל אחד מכם וכל אחת מכן. יכולתם להשאיר את זה בעיה שלכם ושל המשפחות שלכם, אולי גם היה לכם נוח יותר, אני לא יודע, נוח יותר שכל אחד יטפל בעצמו. אבל כל אחת ואחד מכם בא לפה בשביל לטפל באלפים שאין להם את התושייה, שאין להם, אולי, את היכולת לצאת מהבית, לצאת מהרחוב, ולבוא לכאן ולהילחם בשביל אלה שלא באים לכאן – ואני אגיד עוד משהו: בשביל אלה שגם לא יבואו לכאן. אבל אתם הייתם בשבילם כאן.
אני רוצה להגיד לכם עוד משהו: הייתם גם בשבילנו. הייתם בשבילנו, בשביל להסביר לנו מה אנחנו עוד לא מבינים. עזרתם לנו להבין וגם לפעול. אז תודה לשני הצדדים של הבית הזה. אתם יודעים מה? גם בזה, בערב כזה, עזרתם לבית הזה על משהו אחד להסכים. תודה לכם.
261 מילים של אלעזר שטרן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.