תודה, אדוני היושב-ראש. לוחמים יקרים, אחרי מלחמת יום הכיפורים כתב יונתן גפן על חוויותיו מהמלחמה: "אני שוכב בתוך שוחה שטוחה, רועד כמו עלה נידף - - - אבא כל כך פוחד בשוחה שלו. כמעט כל החברים שלי נהרגו או נפצעו. אני חי, אבל את מה שמת בי, לא תחזירו לי לעולם". השורות האלה, שנכתבו לפני עשרות שנים, אחרי המלחמה ההיא, הן שורות שמתאימות לכל מלחמה ולכל קרב ולכל אירוע כזה שמלווה בתוכו את אלה שהמלחמה נשארה איתם. חברים, אתם מסתובבים כאן בינינו כבר יותר משנתיים, אבל אתם מייצגים את אלה שמסתובבים בינינו ברחובות, בקניון ובמרפאה, ושאנחנו רואים אותם ואנחנו לא יודעים מה קורה להם בפנים, ואנחנו לא יודעים מה הם עוברים בבית. ואלה חבר'ה שנושאים את זה כבר עשרות שנים. זה לא רק מהמלחמה האחרונה, זה מלבנון השנייה ולבנון הראשונה, ומלחמת יום הכיפורים ומלחמת ששת הימים. זה בכל מלחמה ומלחמה, ולצערי, מלווה רבים גם בתוך הבית שלהם עם החוויות שהם עוברים שם, עם מה שהנשים שלהם עוברות, עם מה שהילדים שלהם עוברים.
בדיונים איתכם היו הרבה דברים חשובים שנכנסו לתוך החוק, אבל אמרתם: אנחנו רוצים שתכתבו בחוק את המילים "הלם קרב", תכתבו אותן. והן כתובות בחוק הישראלי בזכותכם ובזכות ההתעקשות שלכם. אני אקריא לכם מדברי ההסבר: "הצעת חוק זו נועדה להכיר בייחודיות הפגיעה עקב הלם קרב". אתם מקבלים כאן, מעבר לכול – אתם, אנחנו, מדינת ישראל, החברה הישראלית – את ההכרה בעניין הזה.
אני רוצה להודות ליושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, שלקח את המשימה הזאת עליו בצורה באמת לא פשוטה. אנחנו מבינים את התהליך הזה ומה זה להעביר אותו; לא פשוט. אני רוצה להודות ליועצת המשפטית לכנסת. אני רוצה להודות לפנינה תמנו, שנשאה כאן את דגל העלייה והקליטה יחד איתי. עברנו את הדיונים האלה, לצערי, בוועדת העלייה והקליטה על הלוחמים הבודדים, על החיילים הבודדים, המילואימניקים הבודדים, שאין להם את התמיכה, ונכנסו גם הם לתוך החוק הזה כדי ללוות אותם ולא לעזוב אותם. אני רוצה להודות למירב בן ארי, מרכזת סיעות האופוזיציה, ולחבריי באופוזיציה, ומעל הכול להודות לכם, לוחמים יקרים, ולסיים אולי בשורה מהשיר של שולי רנד: מה התכלית של זה הכאב, אם לא לנענע לנו את הלב, שמזמן כבר לא החסיר פעימה. הלב של כולנו החסיר פעימה כשראינו אתכם בוועדות. נענעתם לנו אותו חזק מאוד, ואולי מתוך הנענוע הזה יצא משהו, כשגם אתם רואים בתוך השבוע המוטרף הזה של מריבות שכל הכנסת הזאת מתכנסת יחד כדי לעשות את מה שצריך. עם לוחמים כמוכם אני מוכן לצאת לכל קרב ולכל מלחמה. תודה רבה.
391 מילים של עודד פורר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.