תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים, מירב, אני מקווה שזה לא אישי שאת מבקשת לקצר, זה לא אישי.
אני מדבר פה גם בשם חברת הכנסת קארין אלהרר, שנמצאת פה ומבקשת גם היא להביע - - -
אתה דיברת.
אני רוצה רק להגיד לכם משהו קטן: תודה. תודה לכם, תודה למשפחות שלכם. מיכה, כשהגעת אליי לחדר בפעם הראשונה, אני זוכר את ההתפרצות של הדמעות, ואני ראיתי את הכאב. דיברנו על הילדים, על החווה שאתה נמצא בה. היום ישבתי בחדר של אופיר כץ. אופיר, קיבלת הרבה תודות, אבל תדע לך, אני אגיד לך משהו כאח, לא מגיעה לנו תודה. זו המחויבות שלנו, ועשית את זה בגלל שהרגשת שאתה חייב, ואנחנו עושים את זה כולנו כי אנחנו מרגישים מחויבים.
היום הייתי בחדר, היינו ביחד ודיברנו על הלומי קרב, ודיברנו על פגיעת ראש, להכניס או לא. ואז נדב אומר: חברים, צריך להכניס. פגיעת ראש זה בעצם, אם תעשו – לכולנו, לכולם יש פגיעת ראש, אנחנו עברנו משהו. והוא זעק את זה. ואתה יודע מה עשית לי, נדב? אני אספר לך. יש לי דוד שהוא נכה צה"ל, והחיים משתנים ברגע שמקבלים את המכה הזאת – שלו, של הסובבים אותו. זה מלווה אותנו בכל רגע. אני זוכר שבהיותי ילד, אבא שלי, זיכרונו לברכה, היה יכול לקבל טלפון ב-03:00 שקרה משהו, שיגיע מייד. אימא שלי, היית רואה אותה פתאום באמצע הלילה רצה למשפחה – הם גרו לידנו – ולוקחת את הילדים, לראות מה אפשר לעזור. זה משנה את כל הבית, זה משנה את כל הסביבה. ולכן, קודם כול תודה לילדים שלכם, כי אנחנו יודעים כמה אתם רוצים שיהיה להן טוב, לנשים שלכם. איך אמר לי היום – אם הוא ירצה, הוא יגיד את זה לבד: אני כבר התגרשתי עשר פעמים וחזרתי. אז אמרתי לו: יש מצווה להחזיר גרושתו. הוא אמר לי: תגיד לקדוש ברוך הוא שכבר עשיתי את זה עשר פעמים. עשיתי את זה עשר פעמים. הוא אמר את זה בחיוך, אבל הוא אמר את זה מתוך כאב.
יש אנשים שראו את הסרטונים שהבאתם בוועדה, והם לא הבינו מי אתם. אמרו: תגידו לי, מה, איך לא מעיפים אותם? אמרתי להם: רק רגע, אתם יודעים על מי מדובר? זה הלומי קרב. אמרו: סליחה, לעולם לא נהיה במקום שלהם. פעם הלכתי לנחם בן אדם, אבא שלו נפטר בגיל 90, ניחמתי אותו. הוא אומר לי: תגיד לי, אתה בא ואומר לי: מן השמיים תנוחמו. אתה יודע מה זה שאבא נפטר? אמרתי לו: האמת שלא. עכשיו, הוא היה ציני כזה. כשישבתי על אבא שלי שבעה הבנתי. שתחיו עד 120 מתוך בריאות. אבל אף אחד לא יבין אתכם, אף אחד לא יבין את הכאב שלכם, ושגם לא נבין, בסדר? כי אתם עוברים את זה. אף אחד לא יכול לדעת מה קורה לכם ברגע אחד, בשנייה אחת. וכמה פעמים אחרי זה באים ומחבקים אותנו: אנחנו אוהבים אתכם, סליחה. על מה סליחה? אנחנו מבקשים סליחה על שהייתם צריכים להגיע למצב הזה ורק אז נתעורר. אנחנו היינו צריכים לבקש סליחה, ואנחנו מבקשים סליחה. ואנחנו עדיין לא מברכים על המוגמר, כי זה רק קריאה ראשונה. נכון, בעזרת השם, מחר נתאמץ ונביא ונעשה, אבל מגיע לכם יותר מזה, וצריך לעשות את הכול יותר מזה.
אבל רק תראו – גם אפשר לסיים משהו תמיד בחיוך. תראו בסוף איך הכול מתחבר. ממתי זה פרץ והתחיל? מאיזה חוק? חוק-יסוד: לימוד תורה. אז בעזרת השם, התורה מגינה עלינו. מגיעה לכם הכרת הטוב ענקית. תודה רבה לכם. אוהב אתכם.
חולה עליכם. ובעזרת השם, שביחד אנחנו נברך על המוגמר, והכול מתוך בריאות ושמחה לכל החיילים, בעזרת השם. תודה רבה לכם.
558 מילים של ינון אזולאי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.