קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני באמת שמח, שמח על היום הזה שסוף-סוף הגיע. אני רוצה להזכיר את המלחמה, ועזר רם בן ברק, את ההתחייבויות הממשלתיות שהיו כשהעבירו את הפרק הראשון והעבירו את מה שמופיע פה בחוק כהתחייבות של משרד האוצר ומשרד הביטחון, ולצערי לא עמדו בו. אני רוצה להתנצל גם בפני החברים – נדב, נתי, עומר – שבלהט הדיון, כשמישהו ניסה לנצל אותם בדרך לא ראויה, לדעתי, אולי הרגישו נפגעים ממני.
אבל יש מישהו אחד שאני חייב לומר, כבר שנתיים אבי אבוטבול כל יום שישי לא מוותר. הוא סחב אותי לבית המשפט העליון בכוח. אני לא נכנס לבניין הזה, אמיתי, אני לא אוהב להיכנס לבניין הזה, אומר לכם מראש. ובדיון הראשון שלו הגעתי, כי הבנתי כמה רימו אתכם, כמה סובבו אתכם, כמה עבדו עליכם וכמה אנחנו, אזרחי מדינת ישראל, חייבים לכם הכרת הטוב על זה שאתם נושאים את זה יום-יום. ואבי, תודה על הנדנוד. אין יום שישי שאתה מוותר לי, אין דבר כזה. אין כניסת שבת שהוא יוותר, יגיד לי – תשמע, זה הדוח, זה מה שעשינו השבוע וזה מה שהולך להיות שבוע הבא. תמשיכו לעשות. ואופיר, רק אתה יכול להביא את האוצר, את האופוזיציה ואת כולם להסכמה להעביר השבוע את החוק הזה. ובעזרת השם, הפעם אני מקווה שלא יצליחו לעבוד עליהם, והעסק יעבוד נכון. תודה רבה.
208 מילים של יצחק פינדרוס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.