קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אחיי יהלומי הקרב, אני רוצה להגיד לכם: יגעת ומצאת, תאמין. החוק הזה הוא לא מחווה – הוא בזכות. הוא החובה המוסרית הכי בסיסית של מדינה כלפי אלו שיצאו להגן עליה. אנחנו מכירים את הנתונים: לפי אגף השיקום ומערכת הביטחון, היקף הפצועים צפוי להגיע ל-90,000, ובאמת, 26,000 רק במלחמה האחרונה. הזעקה שלכם היא כל כך אותנטית, והיא גם צופה פני עתיד. כי אגף השיקום מדבר על 86,000 פצועים היום, ועל 100,000 בשנת 2028, אלה שאנחנו עוד לא יודעים עליהם, אותם אלה שהפוסט-טראומה עוד לא התגלתה אצלם, עוד לא יצאה החוצה. לכן ההגדרה הזו שמוגדרת היום בחוק היא כל כך רלוונטית, לא רק עבורכם – אתם מניחים פה תשתית לחברים שלכם, לאלה שיצטרכו בהמשך טיפול.
אני רוצה להגיד לכם תודה, כי זה לא רק עבורכם. אתם סוללים פה דרך, דרך לחברים שלכם, דרך למשפחות שלכם, דרך לילדים שלכם. כי פוסט-טראומה היא פציעה שקופה, ואנחנו צריכים לדעת לראות אותה, להתבונן לה בעיניים. להתבונן לה בעיניים ולהושיט יד, להושיט יד לאלה שחווים לעיתים התקפי זעם וחרדה, לאלה שהחיים שלהם פשוט השתנו מקצה לקצה, לאלה שצריכים את ההכרה הזו. אני רוצה להגיד לכם שהמאבק שניהלתם כל כך מראה עד כמה אתם לוחמים עזי נפש.
אני רוצה להגיד לכם תודה. תודה לכל מי שיזם פה באמת לחוקק את החוק הזה, זה באמת אולי אחד מרגעי הנחת הבודדים שיש פה במשכן הזה, כשיש פה שיתוף פעולה והבנה מאוד ברורה שבשביל אלו שחירפו נפשם למעננו, אנחנו צריכים לפעול בלב פתוח ובנפש חפצה ולהכניס את היד לכיס גם בעניין הזה. תודה רבה ושיהיה בהצלחה. תודה ליושב-ראש הקואליציה, שמוביל את החוק, לייעוץ המשפטי, שעזר, וגם על תהליך הבזק צריך להגיד שאפו גדול. תודה רבה.
264 מילים של שרון ניר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.