בכל הפגישות המרובות שלנו בוועדה, וגם כשהייתי אצלכם באוהל, לא סיפרתי לכם שהפעם הראשונה שיצא לי להתחיל להיאבק על זכויות של נפגעי הלם קרב הייתה לפני יותר מ-25 שנה. הייתי אז כבר נורא נורא מיומנת בלפעול למען נפגעות תקיפה מינית, כבר כמה שנים של קמפיין ציבורי נגד פגיעה מינית ואונס – שהיה אז טאבו מוחלט, לפני 30 שנה במדינת ישראל, ואף אחד ואף אחת לא דיברה על זה. ואז פנה אליי אבא של חברה טובה שנלחם בקרבות המרים במלחמת יום כיפור, וביקש להתייעץ, ועם הניסיון שלנו בהתמודדות למען נפגעות תקיפה מינית, שכמו שאנחנו יודעות ויודעים גם הם מתמודדות ומתמודדים עם פוסט-טראומה לא מבוטלת, לעזור לעמותה של נפגעי הלם קרב.
לפני 25 שנה, חברים, לא יודעת איך לספר לכם את זה, אבל גם המונח "הלם קרב" היה חדש. ובמשרד הביטחון, לא זאת בלבד שהיה קשה לקבל זכויות, אלא שגם אלה שבסופו של דבר הסכימו שהם באמת סובלים מטראומה ובאמת מתקשים מאוד לעבוד, לתפקד, לחיות את החיים האלה, היו עוקבים אחריהם, ואשכרה שולחים אחריהם בלשים שיראו אם באמת הם לא עובדים ואם הם באמת לא מצליחים ללכת לבד. חוסר האמון היה כל כך כל כך עמוק, והייתה אי-הבנה כל כך מוחלטת של מה שאתם סובלים ממנו, וחלק גם סובלות ממנו.
היום, ברוך השם, אנחנו במרחק עצום. ככלל, הציבור הישראלית יודעת שיש דבר כזה תגובות קרב, הלם קרב, פוסט-טראומה. צה"ל עשה דרך מאוד ארוכה בהבנה ובהתמודדות ובמתן מענים, אבל יש לנו עוד דרך ארוכה מאוד מאוד מאוד לעשות.
ואתם עומדים בחזית של הקרב הזה. אתם עמדתם בחזית בקרב, ועכשיו אתם בקרב החדש הזה, שהוא הקרב על החיים שלכם ושל המשפחות שלכם ושל הילדות והילדים שלכם. אנחנו צריכות וצריכים ללמד את כל המוסדות ואת כל בעלות ובעלי התפקידים בכל מקום להבין שזה לא רק אתם; זה המשפחות שלכם, זה הילדות והילדים שלכם, שצריכים לקבל את החום, את התמיכה, את ההכרה, את ההגנה, בשביל להוציא את כולנו מהבור העצום הזה שגורמת לנו כל מלחמה, ובוודאי מלחמה של שלוש שנים, קשה וארוכה כל כך.
לסיום, להגיד לכם תודה רבה. תודה רבה על הקרב ההוא, ותודה רבה על הקרב עכשיו. אני מגויסת לזה מאז ומעולם, ואני מקווה שהחוק הזה הוא התחלה של דרך חדשה, שבה כולם יהיו מגויסות ומגויסים אליכם על מלא.
355 מילים של מרב מיכאלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.