אחיי היקרים ביציע, הלומי הקרב, היום אנחנו זוכים לתקן - - -
תמשיך, תמשיך.
אחיי הלומי הקרב, היום אתם יכולים להסתכל על עצמכם בגאווה במראה ולהגיד – אתם עושים היסטוריה בעם ישראל. אתם מתקנים עוול נוראי של עשרות שנים שנגרם להלומי הקרב. אני חושב שהחוק הזה שאנחנו מעבירים היום הוא חוק ערכי, הוא חוק מוסרי, והכי חשוב, הוא חוק ציוני. מדינת ישראל ב-7 באוקטובר קראה לאנשים להגיע לשדה הקרב. ב-7 באוקטובר היינו כפסע מהשמדה. היו אנשים שלא קיבלו צו, אף אחד לא קרא להם – והלכו והתייצבו במערכה. לצערי הרב, חלק מהאנשים הללו לא חזרו. ויש מי שחזר כשהוא פצוע בגופו. אבל יש גם אנשים שחזרו כשהם פצועים בנפשם, ואת הפציעה בנפש לא תמיד אנחנו מסוגלים לראות.
אני זוכר, באחת הוועדות שישבתי בהן ניגשה אליי אימא עם דמעות בעיניים. היא אמרה: אני רוצה לספר לך משהו. אמרתי לה: מה? מה קרה לבן שלך? היא אומרת לי: הרע מכול. אמרתי לה: מה? היא אומרת: הוא חזר מעזה והוא לא קם מהמיטה. ביקשתי ממנו שיקום, וראיתי שקשה לו. אמרתי, הוא צריך כמה ימים למנוחה. ואחרי כמה ימים ועוד כמה ימים, הבן שלה, שהוא תלמיד מוצלח ומצטיין בכל מקום, לא מסוגל לקום. והיא חשבה שאולי הוא לא רוצה לעזור לעצמו, שאולי הוא לא מרים את עצמו. היא ניסתה בכוח להרים אותו, והיא לא הבינה שהבן שלה הלום קרב. והיא אומרת: אתה יודע מה עשיתי לבן שלי? אני, אני, אימא שלו, אני, אימא שלו, לא האמנתי לו.
ואני יודע שזה הכי קשה, לפעמים התחושה שאתה יודע ששילמת מחיר אבל אתה שקוף מבחינת החברה. והיום, כשאנחנו מתקנים את העוול הזה – זה הרבה בזכותכם, התיקון הוא בזכותכם, כי אתם זעקתם, צעקתם, שמתם לנו תמונת מראה גם כשלא רצינו לראות. היום אנחנו מתקנים. מתקנים במובן שקודם כול מכירים בהלומי הקרב, ואני חושב שיש חידוש משמעותי, שלא היה עד היום בכלל – מכירים במעגל המשני. כי כאשר אתם, כל אחד מכם, כל אחד מכם שהוא הלום קרב, משלם מחיר, גם המשפחה שלו משלמת מחיר. ולפעמים המחיר הוא כבד מנשוא. ועד היום החברה בישראל לא הכירה במחיר הזה, במעגל המשני. ואני חושב שהיום, גם בעניין הזה פרצתם דרך.
איפה אופיר? החוק הזה, שאנחנו מחוקקים אותו במהירות שיא, בספרינט שלא היה מעולם, אופיר, זה הרבה בזכותך. התקשרת אליי ביום שישי – תקשיבו, אחיי הלומי הקרב, ביום שישי אני מקבל טלפון מאופיר, והוא אומר: תקשיב, אני הולך לחוקק חוק עכשיו, ראשונה, שנייה ושלישית בתוך כמה ימים. אמרתי לו: אופיר, אבל אין לנו זמן. הוא אומר: משה, זה חשוב, זה היסטורי, זה משמעותי. אנחנו מקיימים את זה ונעשה את זה.
וברוך השם, בזכות תמיכה של כל חלקי הבית – ימין, שמאל, קואליציה, אופוזיציה – אנחנו עושים היסטוריה, אבל בעיקר זה בשבילכם, אבל זה שלכם. בעזרת השם נעשה ונצליח.
435 מילים של משה סעדה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.