אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול אני רוצה לברך אתכם על המאבק שלכם. מאבק שהתחיל כמעט בטרגדיה של איציק – זה יכול היה להיגמר אחרת לגמרי – מסתיים היום בקריאה ראשונה. ואני מדגיש את זה, זה עדיין לא חוק, זה חוק שעדיין לא עבר, ולכן אתם יכולים להרגיש פה אווירה חגיגית, אבל אצלכם זו לא חגיגה, אצלכם זאת התמודדות יום-יומית.
אני רוצה להגיד לכם שגם באווירה הזאת החוק הזה היה צריך להיות הרבה לפני השבוע האחרון של הכנסת. אנחנו כאן, חברי הכנסת, מעבירים לילות במשכן; אתם לא ישנים בלילות. זה ההבדל. אתם לא ישנים בלילות כי אתם סוחבים את המטען הזה כל החיים. ולכן יש פה לא רק עניין מוסרי, להעביר כמה שיותר מהר את החוק הזה – והאופוזיציה לא עשתה ולא תעשה אפילו גרם אחד של התנגדות. זה לא עניין פוליטי. כל מה שהממשלה תבקש בנושא הזה, תהיה לכך הסכמה רחבה בבית הזה. אני לא יודע אם אפשר לעשות את זה ביומיים שנשארו, אני לא יודע, אבל אני בטוח שימצאו דרך לעשות את זה גם כשהכנסת תתפזר ביום שישי בבוקר.
נאמרו כבר הרבה מילים. אני רק רוצה להצטרף לדברים שנאמרו, אבל אני רוצה להגיד לכם עוד משפט אחד, שאף אחד לא אמר. אני רוצה גם לציין את הכלבים החמודים שתמיד אתכם. אלה החברים האמיתיים שלכם, נכון? אלה האנשים שמלווים אתכם 24/7. וכשאנחנו כאן בכנסת רואים מישהו מכם עם כלב שירות, באינסטינקט טבעי כל אחד מאיתנו רוצה ללטף, אבל מה רשום על הכלב? "אני מבקש לא ללטף אותי". זה מה שרשום על הכלב, כי הכלב הזה מכיר רק אתכם. הוא מכיר את הרגשות שלכם, הוא מכיר את התגובות שלכם. הוא גם מכיר אתכם הכי טוב. אז מגיעה גם לכלבים האלה תודה ענקית, למרות שהם לא מבינים אותנו, אבל מגיעה להם תודה ענקית.
ריגשתם אותנו, ריגשתם באמת. לקח לי כמה שעות להירגע אחרי דברים קשים שראיתי בוועדה שדנה בחוק-יסוד: לימוד תורה, אבל אמרתי לעצמי לפני שעליתי: אני לא רוצה לקשר בין שני הדברים. זה לא הזמן וזה לא המקום. אני רוצה שהכנסת והממשלה, כמה שיותר מהר, יעבירו את החוק הזה בקריאה שנייה ושלישית. הקול שלנו, של האופוזיציה, ללא כל סייג יהיה אתכם. תודה רבה לכם, ורק תשמרו על עצמכם. תודה רבה.
350 מילים של יבגני סובה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.