תודה, אדוני היושב-ראש. רבותיי השרים, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה רק להתייחס בקצרה למה שנאמר פה קודם על ידי חבר הכנסת סובה – יכול להיות שגם אחרים אמרו, לא שמעתי – בקשר לגנים הפרטיים. שכחתי לציין את זה קודם. טיפלנו בגנים הפרטיים בדרך מאוד מסוימת – הם קיבלו מקדם מוגדל ומיוחד למנגנון הפיצוי שלהם. למעשה ההפסד שלהם, של השכר ושל ההוצאות הקבועות, מכוסה כולו באמצעות המקדם הזה.
בנוסף, הם קיבלו אפשרות שחודשי הפגיעה שיחושבו להם לא יהיו מרץ ואפריל אלא מאי ויוני, ולמה? מכיוון שהגנים בדרך כלל קיבלו את הכסף מראש, הם לא רצו לשחרר ברובם את הסייעות, ולכן המשיכו לשלם להן, הכסף שולם להן קודם, ולכן לא יראו פגיעה במחזורים, כי הם לא רצו לפרק לעצמם את העסק. אז איך נוודא שההורים מקבלים את הכסף חזרה על החודשיים הללו? דרך התחשבות בחודשים מאי ויוני כחודשי פגיעה שיאפשרו להם להחזיר את הכסף להורים אז, כל אחד בהתאם לסידור ההסכמי-חוזי שיש לו עם ההורים, ולקבל חזרה את הכסף. גם הנושא של הגנים הפרטיים טופל דרך – א. מקדם מוגבל, וב. דרך התחשבות בחודשים מאי ויוני כחודשי פגיעה.
אופיר, זהו? תודה רבה.
180 מילים של חנוך דב מלביצקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.