קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אני מרגיש לא נעים, אני לא יודע על איזה סרט אתם מדברים בכלל. כל אחד פה שר.
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני כמעט חצי שנה, אני בטוח שכולנו זוכרים את האסון הנוראי שאירע בירושלים כששני פעוטות איבדו את חייהם כתוצאה – גם היו במעון לא חוקי, וגם הייתה שם דליפה של גז רעיל. לאחר אותו אירוע באמת מזעזע כתב השר קיש, שר החינוך, שאמון על החינוך במדינת ישראל: לנוכח האסון הקשה בירושלים, תינוקות חסרי ישע שילמו בחייהם במסגרת פרטית שפעלה ללא רישיון", בעקבות המקרה "הנחיתי את מנכ"ל משרדי להקים צוות בין-משרדי" – פה חשדתי – "- - - משטרה, שלטון מקומי, פרקליטות - - - תוכנית מערכתית לאיתור, אכיפה וסגירה של מסגרות פרטיות הפועלות בניגוד לחוק". פחד אלוהים.
אני משאיר לכם, לקהל הרב שיושב בבית ופה – מה המסקנות, מה ההישגים של אותו צוות? כלום. שום דבר. אגב, בתקציב המדינה, אם אתה זוכר, חבר הכנסת בליאק, אתה זוכר ששאלנו איפה הכסף? כי הצוות הזה, בשביל שיהיו לו שיניים, צריך איזה כמה מפקחים. צריך להביא, לעבור, לראות את המסגרות הפרטיות – לא כל כך קשה, אפשר לעשות את זה יחסית בצורה יעילה. אבל כרגיל, כלום ושום דבר.
וזה הזכיר לי שלפני שבועיים או שלושה שבועות הייתה תמונה אחרי ישיבת הממשלה, תמונה שבה ראש הממשלה, והשר לביטחון לאומי – אוהב החבלול, שבאמת יש לו קטע עם חבלים, ואני משאיר את זה לדמיון של כל אחד – יושב בתמונה. ראש הממשלה, שר החינוך והשר לביטחון לאומי: אנחנו נטפל במגפת האלימות הפושה בחברה הישראלית. תמונות. זה מה שעושה המדינה.
עכשיו, מכיוון שאני מכיר אתכם, אני נוטה להגיד ששום דבר לא יפתיע אותי. אבל היום פתחתי בערוץ טלגרם שלא אציין את שמו, ואז אני רואה את מי שבאמת, אם היית שואל אותי – ככה, מעיר אותי משינה ושואל אותי: נאור, מי אתה חושב שהוא דמות חיובית בחברה הישראלית, שצריכה ללמד - -
- - איך מורידים אלימות בחברה הישראלית, איך מפחיתים, איך מייצרים גשרים, איך מייצרים חברה יותר צודקת, הוגנת, שבאמת תביא לידי ביטוי ולמקסם את הפרט בחברה הישראלית? הייתי אומר לך, חבר הכנסת גלעד קריב, בגלל שאלת – רפי קדושים.
כפרה עליו. לפחות אתה רואה את האמת. איך הוא אמר היום בוועדה? תראו, מי שדקר, הוא לא התכוון לרצוח, הוא לא התכוון להרוג אותו, רק לדקור. שמע, זה כמו שאתה יוצא מהבית – אני, כשהייתי יוצא מהבית כשהייתי קטן - - -
עושים לו עוול, אמרה אחת שרק מדייקת את האמת ולא עושה עוול לשום ארגון.
אדוני היושב-ראש. תעלי, תגידי מה שאת רוצה. תודה רבה.
טוב, תגישי תלונה לוועדת האתיקה.
תודה רבה. זה כמו שאני הייתי קטן - -
כי אמרת שאמרתי משהו לא נכון. תגישי תלונה.
השם ישמור. אני מבקש את 30 השניות האלה.
לא, אין לי בעיה. זה כמו שכשיצאתי מהבית כשהייתי ילד, אימא שלי לא שאלה אותי: תגיד, שכחת את הסכין? לא, היא שאלה אם שכחתי את המפתח. לא מסתובב עם סכין. לקחת את הטלפון? לא, לא. לקחתי את הטלפון, אבל את הסכין השארתי בבית. יש קטע כזה שלא אמורים להסתובב עם סכינים. לא למרוח חמאה, לא לעשות סנדוויץ' וגם לא לדקור, אה – גם לא לרצוח. כי מה לעשות? מי שדוקר כנראה לוקח בחשבון שמשהו רע יכול לקרות. אני לא יודע, אבל זה רק אני.
האלימות פושה בחברה הישראלית ואתם יושבים ולא עושים כלום. בוועדה לביטחון לאומי – לא שיש לי ציפיות, באמת, איפה שיש ציפיות, אין כריות, ושם אין כלום ושום דבר – אתה מצפה שיהיה איזה דיון, לראות איזה תוכנית לאומית למיגור האלימות בחברה הישראלית. אבל כלום. שום דבר. פשוט כלום. יותר חשוב לעשות דיונים של לימור סון הר מלך לגבי צורת החבלול שאתם שמים על דש המעיל שלכם. זה מה שאתם עושים. זה כל מה שאתם עושים, כשגיבורי התרבות של החברה הישראלית זה מרדכי דוד, זה רפי קדושים, שאגב, הבן שלו נעצר באשמה של שרפה והצתה של גלידה בהרצליה. כי למי זה לא קורה? מקסימום שכחת את הסכין, אבל את פח הבנזין אל תשכח. הוא יגיד לנו איך ממגרים אלימות בחברה הישראלית. ככה זה כשמי שמתעלל בתנינים, הופך להיות אח יקר של ניסים ואטורי ומקבל עט.
משמע הוא היה כאילו זה שחתם על מגילת העצמאות. יחי מדינת חנמאל.
696 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.