קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אפתח בעניין החוק, הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי. אי-אפשר להגיד שאנחנו לא מצטערים על כך שהחוק הגיע באיחור - -
- - אבל זו לא חוכמה לזרוק חוק לוועדה ולהגיד שהוועדה תסתדר עם החוק הזה. הוועדה, בראשותו של חברי חבר הכנסת – למה יש לנו רעש?
הוועדה, בראשותו של חבר הכנסת מלביצקי, חנוך, ידידי היקר, שבאמת, עמדנו, אני חושב, ביחד עם כל החברים, קרויזר, גם האופוזיציה – עמדנו על חשיבות הפיצוי. אני אפילו לא יודע אם זה פיצוי – זו השתתפות בהפסד של אותם עסקים. ולדימיר, כמה עשינו ביחד והתעכבנו עם החוק הזה בוועדה, כי התעקשנו מול משרד האוצר. התעקשנו להוסיף את חמשת הימים בחל"ת. אבל מצד שני, שגם לא יהיה מי שינצל את זה, כי דאגנו לעובדים; התעקשנו, למשל, שצפת תהיה במסלול מחזורים. ביקרתי בצפת, ביקרתי בקריית שמונה. למשל, ביקרתי בקריית שמונה בחומוס אליהו אצל אילן המתוק. באמת, אדם מדהים. הייתי ביחד עם יהודה חיים, חבר המועצה שלנו, שלקח אותי. ביקרתי, והייתי בעירייה, הייתי בעוד עסקים. שמעתי את הצרכים שלהם, וזה מה שהביא אותי בחזרה לוועדה, לבוא ולהילחם למען העסקים בקריית שמונה, למען העסקים בצפת.
אבל לכם, תושבי קריית שמונה, אני חייב להגיד עוד דבר. לא מספיק להציל את העסקים – צריך להציל את העיר, וזה תפקידנו. זה תפקידנו, להציל את העיר הזאת. כי העיר הזאת שנמצאת וחוטפת – אין שום סיבה שהעיר הזאת, חלילה, תימחק וכבר לא תהיה קריית שמונה. תפקידנו לעשות הכול על מנת שזה יהיה, וכך נעשה, בעזרת השם.
לכן, אני רוצה להגיד לך, חנוך, תודה רבה, תודה רבה. באמת, גם על הגיבוי שנתת, שאמרת לי: לך ותעשה את זה. ועשינו זאת ביחד, גם בזמן שהיית בשבעה, וזה הזמן גם להשתתף בצערך. עשינו את הכול ביחד על מנת שיהיה טוב בסופו של דבר, בשורה לעסקים. תודה רבה לשלומית, היועצת המשפטית של הוועדה; להנהלת הוועדה, לכולם. תודה רבה לכם.
אני רוצה לדבר – עלו פה ודיברו, אבל יש דבר שכואב לכולנו פה. אני רק אתן לכם כמה מקרים מהזמנים האחרונים: רצח של נער בגיל 16 וילד בגיל 14, ועוד נער בן 15 שנדקר, ונערה בת 14. וככה, עד שאנחנו מגיעים לרצח המזעזע, ככה אנחנו מגיעים לרצח של הנער בשבוע שעבר, שכולנו הזדעזענו ממנו. שבעה נערים בני 15 ואף יותר רצחו - -
- - באמת, בפתח תקווה, נער שיוצא סך הכול, ממה? מהעבודה שלו. הלכנו לנחם שם. להזדעזע. להזדעזע מכל הרציחות האלה, מהזילות של החיים של הנוער; הנוער מזלזל בחיים. כמובן לא כל בני הנוער, חלילה. יש בני נוער טובים ומתוקים. אבל אז באים ואומרים: המשטרה, אוזלת היד של המשטרה, אוזלת היד של בית המשפט, אוזלת יד ואוזלת יד. אולי בכלל זאת אוזלת יד של מערכת החינוך לדורותיה שכשלה? אולי יש פה כישלון חרוץ בחינוך? אולי במקום לאותם אלה שבאים וזועקים וצועקים איך לקחת את פת הלחם מאותם אלה שלא למדו ליבה, אבל החינוך שלהם טוב – אולי תלכו ותחנכו? תלמדו מהחינוך של אלה שלא לומדים ליבה - - -
תלמדו מהחינוך שלהם, איך הם מחנכים. תתעסקו עם הבעיות האמיתיות של החינוך. לא אם לקבל פה כסף, שקל, ומשם עשרה שקלים. תסתכלו ותבואו. לא בושה להגיד: אנחנו רוצים לבוא ללמוד איך מחנכים. מה זה חינוך לערכים, מה זה כיבוד הורים. תבואו, אני אעשה לכם סיור, שתבינו - -
- - במקום לצעוק, במקום להגיד ככה. החינוך שלכם כשל. כשלתם בחינוך.
תגידו את האמת, רצח מזעזע. כל יום אנחנו שומעים על דקירה, על רצח של נוער, בני כמה? 14, 12. ילד בגיל שבע יכול להרביץ למורה. תגידו, איפה אתם חיים?
זה יכול לקרות בשוליים, אני יכול להבין אותך. אתה יודע, אתמול עלתה אשת חינוך ואמרה: אתה יודע גם מה הבעיה? שהיום מלמדים את כולם ביחד. נוער עבריין – פעם היו להם פנימיות. למה לחפש את בית החולים ולא לחפש מראש את הבריאות? למה לא לחפש לחנך בדרך הטובה, לערכים? למה? למה אנחנו צריכים לבוא לפה כל אחד ולזעוק מדם ליבו על החינוך? למה?
אני אגיד לכם משהו. אתה יודע שזה אפילו לא פרומיל לעומת מה שקורה בחינוך שלכם. אתה יודע את זה. הרי אתה יודע את זה.
אבל, עזוב, תמשיך ותצעק, זה בסדר גמור. אני רק אגיד משהו קטן. היום בלילה תחול הילולת רבי שמעון בר יוחאי. אני חייב להגיד לכם שרבי שמעון בר יוחאי כנראה לא סתם נפטר ביום הזה. היום הזה זה היום שבו הפסיקו למות תלמידיו של רבי עקיבא. על מה? שלא נהגו כבוד זה בזה. רבי שמעון בר יוחאי היה 12 שנים במערה. כשהוא יצא עם בנו אלעזר הם חשבו שכל העולם, כמוהם, היה במקום שבו לא ראו אף אחד. יצאו וראו אדם, חקלאי בשדה, הסתכלו עליו ושרפו אותו. מייד יצאה בת קול ואמרה להם: להחריב את עולמי? חזרו למקומכם. וחזרו למערה לעוד שנה.
לאחר מכן כבר הבינו, הפיקו את הלקח ואמרו: יש עוד אנשים, שונים. עם האנשים השונים האלה אנחנו צריכים להסתדר, את זה אנחנו צריכים להבין. ואז רבי שמעון בר יוחאי המשיך והיה בעולם. הוא הבין מה צריך לתקן – את הכבוד זה לזה. את זה הוא הבין. אם אנחנו נבין אחד את השני, אם נוכל לתת אחד לשני את המקום שלו – וזה החינוך, לתת לאדם את המקום שלו, להכיר את המקום שלו, לקחת אותו ממקום שמגיע לו, ו"חנוך לנער על פי דרכו", כך נוכל להגיע לגאולה שלמה.
מוריי ורבותיי, אני באמת פונה עכשיו לכל הציבור. הערב באירוע במירון – יש איסור לעלות. מה נעשה? לצערנו, אנחנו נמצאים בזמן של מלחמה וביקשו לא לעלות. אין שום סיבה שיעלו ויפרו את ההוראות. זו סכנת נפשות. אנחנו צריכים כולנו להתפלל, כל אחד ממקומו, וזכות רבי שמעון בר יוחאי תעמוד לנו לכל הדורות. אמן. תודה.
896 מילים של ינון אזולאי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.