קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מתכנסים כאן שבוע לפני חזרתה של הכנסת מהפגרה על מנת לדון במשהו שהיינו צריכים לדון בו כבר בשבוע השני של המלחמה.
אני מברך, כמובן, על הצעדים שיש לנקוט, אבל אני שואל את עצמי למה – למה לקח כמעט חודשיים לממשלה להכין את הדבר? חודשיים הממשלה לא מסוגלת להסביר לבעלי עסקים, לעצמאים, לכל מי שנפגע כתוצאה מהמלחמה וממשיך להיפגע כי המשק לא ממש חזר במאה אחוז – למה לממשלה לקח חודשיים לעשות את זה? אחרי הקורונה, אחרי הסבבים, אחרי המלחמות, אחרי 7 באוקטובר – חודשיים לקח לממשלת ישראל לאשר כאן בכנסת מתווה פיצויים, כאשר אנחנו כבר מהיום הראשון אמרנו: בכל מה שקשור למאמץ המלחמתי לא תהיה אופוזיציה. שבו איתנו, דברו איתנו, נתקדם.
למה? למה תושב בקריית שמונה או בנהריה או בראש פינה או ברמת הגולן צריך להמתין חודשיים ללא מענה, ועכשיו הוא ישאל את עצמו: מתי זה בכלל ייכנס לתוקף, מי בכלל יסייע לי במצוקה שאני סובל ממנה? גם בתקופת "הפסקת האש", במירכאות, כפי שאתם מכנים אותה – איזו הפסקת אש בצפון? מישהו מהקואליציה יכול לעמוד כאן ולהגיד: כן, יש הפסקת אש ואנחנו ניצחנו את חיזבאללה? אז שני הדברים האלה מתקשרים אחד לשני: ממשלה שלא מסוגלת להכריע במלחמה מול החיזבאללה גם מקרטעת בנושא של הפיצויים, כי זה הולך ביחד.
אתם לא מסוגלים לתת מעטפת כלכלית לאותו חייל מילואים, או למשפחתו, שפעם אחר פעם מקבל צו ועושה 300, 400, 500, ימי מילואים, כי אתם לא מסוגלים לגייס אנשים אחרים שיקלו את העומס. ועכשיו אותו חייל, בעל העסק, לא מצליח להבין, עם כל הביורוקרטיה שיצרו לו מטעם הממשלה. אני רוצה להגיד לכם שלא מעט אנשים קרסו כלכלית. לא מעט אנשים, לצערי, גם התגרשו במהלך החודשים האחרונים, כי העומס הכלכלי משפיע גם על המצב הפסיכולוגי. לא מזמן פורסמו נתונים, שלמעלה מ-60% מאלה שעשו שירות מילואים נמצאים במצוקה כלכלית, מצוקה נפשית. ואנחנו, העיקר שאנחנו שומעים ריקודים של מפלגת השלטון באילת. רואים ושומעים ריקודים. מצאתם זמן לעשות ליכודיאדה באילת בזמן שהצפון קורס, בזמן שאין הפסקת אש בצפון, בזמן שבעלי עסקים לא יכולים לפתוח בצפון, בזמן שאנשים לא יכולים לשלוח תלמידים לבתי הספר כי כל הכטב"מים האלה מגיעים מעבר לקו הצהוב. העיקר שיש ריקודים בפריימריז באילת, בליכודיאדה.
איך אומרים? זאת שירת הברבור של הקואליציה הזאת, זאת שירת הברבור של הממשלה הזאת. עוד כמה חודשים ואתם תשבו כאן בספסלי האופוזיציה, ואנחנו נחליף את הממשלה הרעה הזאת. אין לי מילה אחרת לתאר את הגועל הזה, את היחס שלכם לאנשים שפעם אחר פעם מחזיקים את הנטל של השירות על הכתפיים שלהם. ואצלכם – כאילו זה בסדר. אתם מדברים במונחים: תראו מה היה יכול לקרות לו אנחנו לא המשכנו. חבר'ה, אתם הממשלה, הייתם צריכים לעשות את זה לפני חודשיים. הייתם צריכים קודם כול לתת כסף, קודם כול לסייע ולתמוך, אחר כך להתחשבן. אגב, זה אותו דבר גם בנושא תשלומי הפיצויים להורים שמשלמים על מעונות יום. לא הבאתם פה פיצוי אמיתי.
לא הבאת. 100% לא הבאת. חנוך, לא הבאת 100%. הבאת 75%, לא 100%.
אני אשמח אם אני טועה. אני אשמח אם אני טועה, כי אני מקבל – אני יכול להראות לך פניות בווטסאפ. אתה יודע שאני שילמתי על הגן של הילדה שלי 50%.
אז תקשיב, אם אתה יודע להגיד לי שאני טעיתי ואני אקבל את ההחזר הזה, אני הראשון שאעלה לכאן ואגיד שצדקת. בוא נסכם. כי אני עד עכשיו לא קיבלתי שום רמז שהם יקבלו 100% על הגנים ועל מעונות היום.
552 מילים של יבגני סובה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.