קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתחיל לדבר על הנושא הזה שכתוב לנו פה על הלוח הגדול. הנושא הזה של סיוע, מענקים לעצמאים, היה אמור להיות הדבר הכי חשוב למפלגת הליכוד. הרי מפלגת הליכוד – אחד מהכלים הכלכליים הבולטים במשך כל השנים היה הנושא של פתיחת השוק, היה הנושא של לעזור לעצמאיים, היה הנושא של לקדם עסקים עצמאיים, כי בעצם העצמאים – שזה מעל 300,000 בעלי עסקים במדינת ישראל – הם המנוע של המשק הישראלי.
עכשיו, מה קורה ביום שחס וחלילה מתחילה מלחמה? מה קורה כשמגיע איזה גורם עליון שסוגר לך את העסק? ב-28 בפברואר, ביום בהיר אחד, בעל עסק – ולא חשוב איזה עסק – היה חייב לסגור את העסק שלו. ברגע שהוא סוגר את העסק שלו, כמובן לא מגיעים לקוחות, אין תזרים של הכנסת כספים. הוא נכנס לתוך מערבולת כלכלית שהוא לא יודע איך יצא ממנה.
עכשיו, אם, אם, אם חברי הכנסת שיושבים פה היו מנהלים עסק בחיים שלהם, היו מבינים מה זה לשלם ארנונה, מה זה לשלם שכירות, מה זה להחזיק את העובדים שלהם, מה העול הגדול הזה, אז הם היו מבינים שצריכים לעשות את הדבר הזה כמה שיותר מהר, כי בעל עסק, הדבר הכי חשוב לו זה הוודאות – הוודאות שהוא יקבל מענק כדי שיוכל להמשיך לנהל את העסק שלו. אז למה לכל הרוחות לקח לכנסת הזאת, לממשלה הזאת, חודשיים להגיע לפתרון של המענקים לעצמאים? למה לכל הרוחות, אחרי שמדינת ישראל עברה את הקורונה, ועברה מלחמה, ואחרי זה עוד מלחמה, ואחרי זה עוד מלחמה – למה לכל הרוחות אין מנגנון שיודע לפצות את בעלי העסקים? למה לכל הרוחות בעל עסק צריך להגיע למצב שהוא לא ישן בלילות, הוא לא יודע איך הוא ישלם את השכירות, הוא לא יודע איך הוא יחזיק את העובדים שלו? למה לחכות חודשיים – חודשיים – לדבר הזה?
עכשיו, זה לא נגמר בחודשיים. הוא לא יקבל את המענק מחר בבוקר. לא כולם הולכים לקבל את המענק. צריכים להבין שרק מי שקיבל את המענק בשנתיים האחרונות יוכל להגיש עכשיו בקשה ולקבל מקדמה על המענק הזה. כל השאר לא יקבלו את זה עכשיו, החודש הזה. זאת אומרת, אתה חייב להיות צבוע במערכת כבעל עסק שכבר קיבל את המענק.
עכשיו, היה אפשר לפתור את זה. היה אפשר לפתור את זה מהר, זריז, ללא כל משך הזמן הזה של החודשיים, אבל זה פשוט לא אכפת לכם. לא אכפת לממשלה הזאת מהעצמאים. לא אכפת לממשלה הזאת מבעלי העסקים, ואנחנו רואים את זה בשלוש השנים האחרונות בצורה הכי בולטת. איזו רפורמה בתקציב האחרון הייתה למען העצמאים? איזה רפורמה קידמתם כדי לעזור לבעלי העסקים? איפה אתם רואים בכלל את העסקים הקטנים? אתם לא רואים אותם. הם לא חשובים לכם. זה לא מעניין אתכם. מה כן מעניין אתכם? רק ההישרדות. רק ההישרדות מעניינת אתכם. כל העצמאים לא מעניינים אתכם, כי אתם חושבים רק על דבר אחד: רק על הפריימריז, ורק מי שיגיע לבחור בבחירות.
ועכשיו אני רוצה לגשת לעמיחי אליהו, איפה הוא?
עמיחי אליהו, חשבתי עליך כשראיתי אותך. ראית פעם את הסרט "ריקוד מושחת"?
לא ראית את הסרט "ריקוד מושחת"? יש סרט - - -
תקשיב, סרט מאוד מאוד ידוע, "ריקוד מושחת". וכשאני ראיתי מה היה – מתי הייתה היום הולדת הזאת, ביום חמישי?
מוצאי שבת. כשראיתי את האירוע הדרמטי של השר בן גביר, אני מייד נזכרתי ב"ריקוד מושחת". צמד המילים האלו זה בדיוק מה שהיה במוצאי שבת. זה ריקוד מושחת של השר בן גביר. חד-משמעית. אם השר בן גביר עושה יום הולדת ומגיעים לשם מצמרת משטרת ישראל, אחד אחרי השני, והשב"ס וכל האנשים ששולטים - -
- - בכל הנושאים של משטרת ישראל, זה ריקוד מושחת.
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. 2013, מי היה פה חבר כנסת ב-2013? אה, עליזה פה, עליזה, את פה מתקופת בן-גוריון, נכון? הרבה שנים, מקום המדינה. ב-2013 היית, נכון?
אני מפרגן לה. טלי, למה אני שואל? את ב-2013 היית בבתי המשפט. ב-2013 צצה לציבוריות חברת כנסת חדשה שהייתה תת-אלוף בצבא ושמה מירי רגב. מירי רגב, הבייס הראשוני שלה, הצעקות שלה, הלחימה שלה, כל הנאומים שלה, על מה היה? על תושבי דרום תל אביב. היא זעקה בכל מקום על הנושא של הסודנים והאריתריאים ולקחה מגפונים, ונלחמה כאילו למען תושבי דרום תל אביב. מירי רגב, 13 שנים היא בשלטון, שרה עם תקציבים, עם יכולת, עם השפעה. מה עשתה מירי רגב למען תושבי דרום תל אביב? אני אגיד לך מה היא עשתה. איך סבתא שלי הייתה אומרת? גורנישט. גורנישט, זה מה שהיא עשתה. שום דבר. אחריה הגיעה חברת כנסת חדשה, ב-2015, שהיום היא שרה, איך קוראים לה?
מאי גולן. בכל סמטה, בכל מקום, בכל פינה, זעקה את זעקת תושבי דרום תל אביב, שאי-אפשר לחיות שם, שאנשים מפחדים לצאת מהבתים, שיש אלימות, שיש כנופיות. עברו עשר שנים, אותה גברת היא שרה עם תקציבים, עם יכולת, עם השפעה, היא גם חברה מאוד טובה של השר בן גביר. מה עשתה הגברת מאי גולן בכל עשר השנים האלו? וסרלאוף, איך סבתא שלי הייתה אומרת?
גורנישט, זה מה שהיא עשתה. גורנישט, ביידיש זה שום דבר, נאדה, אפס, כלום.
וָלָא אִשי. שתי חברות כנסת שהפכו לשרות, עם השפעה, בממשל של מדינת ישראל דיברו פקה פקה פקה, ועשו שום דבר. ביום חמישי האחרון הייתי בדרום תל אביב, עשיתי סיור, דיברתי עם תושבים, עם אזרחים של המקום, וב-19:00 מה קורה בדרום תל אביב? אתה לא רואה נפש חיה, אנשים מפחדים לצאת מהבתים, ילדים לא מסתובבים ברחובות. מפחדים לצאת מהבתים בתל אביב. זה פשוט לא ייאמן. אביחי בוארון, שמייצג את מפלגת הליכוד, אני פונה אליך כנתנייתי לנתנייתי. אנחנו מכירים את שנות השמונים בנתניה ואת משפחות הפשע שהיו. הצליחו למגר, נכון? עשו עבודה. הכול אחרת. למה? למה, אני שואל באמת, למה אתם, מפלגת הליכוד, שחרתם על הדגל שלכם לנקות את דרום תל אביב, שהאזרחים יוכלו לחיות בכבוד, שלא יפחדו, למה לא עשיתם כלום במשך 15 שנים? למה שום דבר לא נעשה כדי שהאזרחים יוכלו לחיות בביטחון ובכבוד בעיר תל אביב, שהיא במרכז מדינת ישראל? אני אגיד למה: כי מה שמעניין אתכם זה הפריימריז.
עוד פעם בית המשפט. תגיד לי, אתה קם בבוקר, אתה אומר, בוקר טוב, בתי המשפט? אני לא מבין. יש לך משהו אחר להגיד חוץ מ"בתי המשפט"?
אביחי בוארון, אם הייתם רוצים לפעול הייתם עושים את זה, אבל זה לא מעניין אתכם.
אז אני אגיד לך מה התשובה שאני חושב. שמה שמעניין אתכם, חברי הכנסת של הליכוד, זה דבר אחד, זה הפריימריז של הליכוד. בגלל זה בשבוע שנרצחים נערים במדינת ישראל וכנופיות מאיימות על תושבים, אתם הלכתם לרקוד בליכודיאדה. זה מה שמעניין אתכם, לרקוד, ובאותו שבוע השר שממונה על הביטחון של אזרחי מדינת ישראל עושה מסיבת יום הולדת ענקית עם האנשים של המשטרה.
רגע, שנייה. אני אגיד לך מה הפתרון. יש לי פתרון, אביחי.
אביחי, היושב-ראש מוריד אותי. אביחי, יש לי פתרון. אתה יודע מה הפתרון? להחליף אתכם.
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה, בהזדמנות הזאת – נמצא פה אופיר כץ, ואני רוצה שתקשיב לי. היום היה דיון חשוב מאוד בוועדה לזכויות הילד. אנחנו נמצאים – אני לא מדבר על פוליטיקה עכשיו – באירוע דרמטי במדינת ישראל כבר הרבה מאוד זמן. זה לא מהשבוע האחרון. הנושא של האלימות בקרב בני הנוער זה נושא שהוא חודשים רבים – מירב, תני לי, אני רוצה שהוא יקשיב לי – זה אירוע שכבר הרבה מאוד זמן קיים, ואנחנו מודעים לזה, וזה לא בעיר כזאת או עיר אחרת, זה נמצא בכל יישוב במדינת ישראל. בסוף אנחנו צריכים להסתכל כמדינת ישראל מה אנחנו יכולים לעשות כדי לבצע פעולת מניעה בכל הנושא הזה שנקרא אלימות.
הקשר בין אלימות לבין הנושא של ההתמכרויות הוא קשר ישיר. אנחנו רואים עלייה דרמטית בכל הנושא של התמכרויות לסמים, לאלכוהול, להימורים. אנחנו רואים עלייה דרמטית בנושא של האלימות ואנחנו רואים את זה עכשיו – מירב, תני להיות איתו שתי דקות. עוד מעט אגיע לזה והוא יבין למה.
כדי שאנחנו נטפל באירוע הזה, אנחנו חייבים לעשות חיבור בין כל המשרדים. הרי זה לא אשמה רק של המשרד לביטחון לאומי או רק של החינוך. בסוף מדובר פה על הרבה מאוד משרדים: זה משרד הביטחון, זה משרד הרווחה, משרד הספורט והתרבות, משרד החינוך, זה כמובן המשרד לביטחון לאומי – זה משרדים רבים שצריכים לפעול למען הפתרון שהילד הבא לא יירצח או ייפגע או יידקר והאלימות במדינת ישראל תרד.
למה אני מדבר אליך? כי עד שנת 2017 הייתה בישראל הרשות למניעת סמים, אלכוהול ואלימות, שעשתה הרבה מאוד למען כל הגורמים האלה. והיא זאת שהצליחה לחבר בשולחנות עגולים את כל המשרדים. היא יצאה בתוכניות באמת יוצאות דופן לטובה כדי לגדוע את הדבר הזה, לפחות לעצור אותו.
מה קרה ב-2017? אתה היית היועץ של השר ארדן, ואתם בהחלטה – אתם זה השר ארדן – סגרתם את הרשות.
העבירו אותה בצורה עקומה. העבירו אותה למשרד לביטחון לאומי. מה קרה? היתרון של הרשות היה לייצר – קטי שמעה את זה היום – שולחנות עגולים ולעבוד עם כל המשרדים.
להוריד רגולציה ולהגיע למצב של תוכניות מקצועיות. מ-2017 ועד היום כל הנושא הזה של מניעת סמים ואלכוהול והפתרון של נושא האלימות הלך ונעלם. המשרד לביטחון לאומי הוא לא המשרד שצריך לטפל בזה. אין פעילות של רשות עצמאית. יש שם כמה תקנים ותקציב מסוים שעובד מול הרשויות. והרשויות צריכות להתמודד עם הנושא של אלימות, סמים ואלכוהול. אין אפילו נתונים של הגוף הזה לגבי המצב העגום שיש במדינת ישראל. אין סטטיסטיקה. אם לא היו גופים ועמותות שמטפלים בנושא הזה, גם לא היינו מקבלים נתונים מה קורה לילדים במדינת ישראל.
אני – ואתה יודע טוב מאוד – הגשתי שלוש פעמים הצעת חוק כדי להחזיר את הרשות למניעת סמים ואלכוהול ואלימות, ושלוש פעמים נזרקתי מכל המדרגות. אם אנחנו כמדינה, ואני לא מסתכל עכשיו ימין ושמאל, שקטי תיקח את זה ותקדם את זה, והלוואי שזה יצליח. הרשות הזאת תמנע את הרצח הבא בעוד שנתיים. זה לא יקרה מחר בבוקר.
אני מקושש כספים, ונמצא פה גם יושב ראש ועדה – איך נקראת הוועדה של - - -
קרן אזרחי ישראל. אני מקושש כספים מכל מיני משרדים כדי להגיע למצב שיבנו עוד מתקני ספורט, כי לספורט יש יתרון אדיר בזה שילד יהיה עסוק. בסוף הכותרת של מדינת ישראל צריכה להיות: ילד עסוק זה ילד בריא. ילדים שמסתובבים ברחובות, חסרי מעש, יגיעו לפשע. ילדים שמסתובבים ברחובות יגיעו לסמים. ילדים שמסתובבים ברחובות יגיעו לאלכוהול. ואז יגיע הרצח הבא, ומקרי האלימות והכנופיות.
אנחנו חייבים, כמדינה, לדאוג לזה שיהיו מסגרות לילדים, שילדים יהיו עסוקים, שיסיימו את בית הספר ויהיה להם לאן ללכת, כי אם לא נדע לעשות את זה יהיו יותר ויותר ילדים באלימות.
ולכן, גם אתה, אדוני – אצלך בוועדה אנחנו עשינו קירוי סולארי למגרשי ספורט. השר וסרלאוף, אצלך במשרד רק עכשיו יצא קול קורא להקמת 50 מגרשי כדורגל לילדים בנגב ובגליל, ואני מנסה בכל משרד להביא עוד כמה עשרות מיליונים - -
- - כדי שיהיו לילדים מתקנים ופעילויות. ולכן, אדוני אופיר כץ, קטי שטרית – קטי שטרית, אני נותן לך משימה, את תהיי זו שתחזיר את הרשות. תשימי את הצעת החוק הזאת, כל האופוזיציה תתמוך בך. חייבים להחזיר את הרשות כדי לדאוג לילדים. תודה רבה.
1,724 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.