קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, היום אנחנו בפתחו של ל"ג בעומר. היום בערב אנחנו נדליק את המדורות, וכל מי מאיתנו שמסתכל על המדורה, רואה אש, רואה אור, רואה את הניצחון על החושך. דבר נוסף: רבי שמעון בר יוחאי, שהיה איש של עקרונות, של תורה, שמוביל ומלווה – בימים הקשים, גם כשהיה הטבח הנוראי ב-7 באוקטובר, גם אני מצאתי את עצמי מתחננת אליו, להציל את משפחתי בקיבוץ כפר עזה.
אבל היום אני דווקא רוצה להתחנן, להתחנן, לשנות את הממשלה הנוראית הזאת. לא יעלה על הדעת שקורים כאן דברים בשטח ואנשים עסוקים בלשמור על הכיסא שלהם, ופחות אכפת להם מהאזרחים. אני יוצאת מוועדת זכויות הילד, ועדה שדנה בנושא אלימות של בני נוער, והשאלה הראשונה ששאלתי את יושבת-ראש הוועדה – אגב, אני חברה בוועדה הזו: על מה אנחנו מתפלאים? על מה אנחנו מתפלאים? נושא החרמות זה פחות אלימות? לא ראינו ילדה בסרטונים שיורקים עליה, מכים, מרביצים? אני שואלת, איפה אנחנו? אני רוצה לשתף אתכם שאני חושבת שמבחינתי זה בדיוק מה שקורה. השבוע אני יושבת בחצר ביתי. מול הבית שלי יש מגרש משחקים. שני ילדים בגילאים חמש-שש, לא יותר, שיחקו ואז אחד אומר לשני: אם אתה לא מחזיר לי, אני דוקר אותך. חברים, ילד בן שש מדבר על דקירה כאילו הוא נותן איזו סוכריה. שימו לב לנרמול. וכשהוא אומר: אני דוקר אותך – אני לא אתפלא שלמוחרת הוא יצא עם סכין, כי צריך לדקור עם משהו.
ממשלת ישראל, ראש הממשלה, תתעוררו, הרחובות בוערים. אני כבר לא מדברת על המצב הנורא של הביטחון. כשאני אתמול מקבלת הודעה כתושבת שדרות: לא להיבהל, תכף אתם תשמעו רעשים ופיצוצים, אבל זה בסדר, זה הצבא שלנו. נכון, זה הצבא שלנו, שאני מוקירה ומצדיעה לו, אבל בסוף זו גם הנפש שלנו. ואני שואלת, עד כמה? שנתיים ומשהו אירוע עזה לא הסתיים? ואנחנו עכשיו ממשיכים עם אירוע איראן. ולמה לא מתקבלות פה החלטות נחושות שרואות את טובת מדינת ישראל והאזרחים שלה? במקום זה מתעסקים כמעט בכל מה שלא קשור לאזרחי מדינת ישראל. גם היום, כשאנחנו צריכים להצביע על הטבות לעצמאים, או חוק שיאפשר להם את ההטבות האלה – תגידו, אתם הסתכלתם עליו? אתם חשים את זה אצלכם בבית? חשתם את זה בכיס, חבריי חברי הכנסת ויושב-ראש הוועדה? לא הופקדה לך משכורת? לא היית צריך לשלם מיסים? לא שילמת גנים? ולמה אני שואלת? למה? לכולנו ידוע שיש תקציבי ענק שנווטו למקומות ולמשרדים מיותרים – שלא קורה איתם כלום, אגב. מישהו שמע עליהם בתקופת הפגרה? מישהו חשב שאפשר לעשות?
אז אני קוראת מכאן, חברים, תצילו את הילדים שלנו, תצילו את מעמד הביניים שלנו. ופה המקום שלי לומר שאני חשה גאווה ותקווה עצומה. אני קוראת גם לאזרחי מדינת ישראל. השבוע התאחדו ראשי ממשלות לשעבר, חבר הכנסת לפיד ובנט. הייתה כאן ממשלה מצוינת. איזה כיף שלכם יש את הזכות לבחור. אנחנו לא צריכים להיות הונגריה, אנחנו מספיק נבונים וחכמים לבצע את השינוי הזה כאן במדינת ישראל למען הדורות הבאים. תודה רבה. אי-אפשר להגיד "חג שמח" ביום כזה קשה, אבל תדליקו את המדורות, תברכו ותדעו: יש תקווה, ביחד ננצח.
474 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.